"כי האדם עץ השדה" של נתן זך הולחן על ידי שלום חנוך,  ובוצע לראשונה ע"י נורית גלרון בשנת 1981 באלבום השני שלה "שירים באמצע הלילה" וחודש על ידי שלום חנוך שנתיים לאחר מכן ל"על פני האדמה", אלבום קאברים לשירים שהוא כתב לזמרים שונים.
השיר עוסק באפסותו של האדם כפי שמצאנו בכתובים (פרק מ' בישעיה) מתאר מר-גורלו. גלרון שרה אותו כתחינה. גם האדם וגם העץ צומחים, וכמו העץ גם האדם נגדע. המוסיקה המתנגנת באיטיות כמו העניקה  תחושה של מסע-חיים.  גלרון הצליחה לשדר תחושת העצבות העמוקה המצמררת בזכות הלחן המינורי האלמותי של שלום חנוך.
"עץ השדה" הוא מסוג השירים שקורץ לאינטפרטציות (קאברים), ואחת שגיליתי במקרה בתקליטור קאברים שנקרא "שנת השבע" (שנת השמיטה) היא של ארקדי דוכין, בגרסה מאוד ייחודית וטיפוסית לו, החושפת את התחושה הדרמטית מלנכולית שלו לסיטואציה המתוארת בשיר. שירתו יוצרת עומק אחר ולי שלא מצאנו בגרסאות אחרות לשיר. שלום נשמע פחות דרמטי ויותר "פילוסופי" ואילו גלרון – לירית.

ארקדי דוכין – "כי האדם עץ השדה" בעיבוד משה לוי

כי האדם עץ השדה/ כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע/ ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה/ כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה/ כמו העץ הוא שואף למעלה
כמו האדם הוא נשרף באש/ ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה/ כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי/ טעמתי מזה ומזה
קברו אותי בחלקה של עפר/ ומר לי, מר לי בפה/ כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה/ כמו העץ הוא צמא למים
כמו האדם הוא נשאר צמא/ ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה/ כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי/ טעמתי מזה ומזה
קברו אותי בחלקה של עפר/ ומר לי, מר לי בפה
כמו עץ השדה/ כמו עץ השדה.

כי האדם עץ השדה/ כי האדם עץ השדה./ עץ השדה