0Y0A7617

הקול שלי השקת האלבום

שרון זליקובסקי

פאפאיטו ת"א
3.5/5

יש לה קול נמוך ומחוספס, נדיר בסוגו בתחום השירה הנשית. סוג של מריאן פיית'פול. היא משתמשת בו כדי לשיר על אכזבות מהעזר שכנגד. "נמאס לי לתת לך כל כך הרבה חיזוקים… נמאס לי לראות אותך שוב נלחם בין אשליות".
היחסים שלה עם בן הזוג מנוסחים סתמי משהו – " אם היה לך שכל היית נותן לי יד והולך איתי ביחד למקום יותר נחמד" ה"שכל" וה"נחמד" נשמעים פשטניים בתוך קונטקסט, שאמור להיות טעון ומורכב.
הגעתי לפאפאיטו אחרי ששמעתי את האלבום החדש של שרון זליקובסקי, נגוע במגע המוסיקלי של אחד המוסיקאים האהובים עלי במוסיקה המקומית – נתן כהן. כהן הוא שתרם מלחניו, הפיק והוביל הרכב ליגת על (רשימה למטה), שניגן בהקלטות וניסה להעניק גיבוי מרשים לערב ההשקה שלה.
מוסיקלית, השיר הנ"ל בעיבוד לפסנתר מציג את הנרטיב ברכות רוגעת מפוקחת ומאופקת. בחלק השני מצטרפת חטיבת הקצב להבעה דרמטית-מרירה. השילוב בין שני החלקים מציג את מצבי הרוח של  הדוברת בשיר.
ב"תסתכל למעלה, תסתכל למטה" זליקובסקי מקטרת בטקסט מעט בנאלי על החיים. השיר מושר בשני טונים:  נמוך מחוספס מסתורי ומדוכדך – במעין ראפ, וגבוה  – מהפזמון המלודי. שיר מיוחד בניגודים המוסיקליים, בטונים המשתנים. זליקובסקי אינה נסחפת לרגשנות יתר, שרה כמו בשני תפקידים, זו שחווה את המציאות המבאסת, וזו שמביטה עליה מן הצד. "הכל צפוף, אלך לי מכאן/ אברח אל המדבר/ ושם הרוח תפזר את שערי" ...
בעיצומה של קריירת משחק בטלוויזיה ובתיאטרון, "ברחה" שרון זליקובסקי לאולפן להגשים חלום ישן.
הערב הזה הוא פרי ראשון של ההגשמה. היא בחרה לפתוח דווקא בשיר לא מקורי – "מגדל הפזמון" של לאונרד כהן בגרסה עברית של שלומי שבן וקובי מידן. שיר שאומר: כשנולדים עם מתת אל, מלאכים קושרים אותך אל השולחן במגדל הפזמון. המחיר גבוה. צליל הבלוז הפאנקיי הוא עוד פן במופע הקברטי שלה.
הייתה תחושה בפתיחה וגם בהמשך, שהיא אינה מגיעה ליכולות שלה, כפי שמסתמנות מהאלבום. ההרכב המלווה האפיל עליה בתחילת הערב. הרגשתי שההתרגשות מנצחת אותה. הביצוע של "כואב לרגע", היה חלש בהשוואה למה ששמעתי באלבום. את "אופטימית" היא מסמסה בגין התמקדות בבת החמודה שלה, שהוזמנה על ידה לעלות לבמה. יכול להיות ששרון התייחסה למופע כאל ערב השקה "משפחתי", אבל באמנות כמו באמנות, הולכים עד הסוף ומוותרים על מתקתקות רגשנית מהסוג הזה.
רק 7 שירים מ-13 באלבום החדש הגיעו לערב. זה מעט מדי למופע השקה. 3 מה-12 היו שירים של המפיק המוסיקלי, נתן כהן – "שיקאגו", ששרון שרה איתו בדואט, ושניים שהם להיטיו הגדולים – "קפה אצל ברטה" ו"רחוב הנשמות", שהוא שר סולו. הערב הסתיים מהר מדי עם ביצוע נוסף של "מגדל הפזמון", כששרון מדלגת על אחדים מהשירים הטובים באלבום כמו "שקט" ו"סחוטה", והעדיפה את "כמו גלים", טקסט קיטש, חרוז שבלוני, מוסיקה בסגנון מיושן משהו, בביצוע הנופל ממה ששמעתי באלבום, וטוב שנכח כאן הסקסופון של ניצן עין הבר.
ערב ההשקה של שרון זליקובסקי היה תצוגה חלקית של אלבום הביכורים ומבוא מעט שטחי לקריירה שלה כזמרת. אין לי מושג אם ההרכב המצוין הזה ימשיך ללוות אותה, אבל את ערב ההשקה הזה היא צריכה להשאיר מאחור, עם כל הטררם וההתרגשות שגרמה לפער בין האלבום למופע, ולבנות לעצמה מופע קברטי, שיכיל את מיטב השירים שלה גם מהאלבום הזה ומהאלבום שבדרך. היא בינתיים –בדרך.

שירים: מגדל הפזמון, אם היה לך שכל, כואב לרגע, אופטימיות, תסתכל למעלה, שיקאגו – שרון ונתן כהן, קפה אצל ברטה – נתן כהן, רחוב הנשמות – נתן כהן, כמו גלים, עולם מטורף, תפילה

נגנים: נתן כהן – גיטרה, שירה וניהול מוסיקלי,  יאיר מיכאל – גיטרה, גיא ויינגרטן – קלידים, ניצן עין הבר – סקסופונים, אמיתי פריינטא – בס, ישראל נחום –תופים.

צילום מרגלית חרסונסקי

אם היה לך שכל

תסתכל למעלה, תסתכל למטה

שיקאגו – עם נתן כהן

כמו גלים

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות