קחו משפט אחד בשירו של אבישי רוזן, שאומר מציאות שהתדפקה על דלתות רבות בחצי השנה האחרונה: "איך אומרים תפילה/ בתוך כל הפחד/ לעצום עיניים כשהכל נשרף". רוזן שר לב שבור, שממנו בוקעת השאלה: "איך עוברים את הטירוף הזה לבד". המנגינה, טון השירה הם זעקה נוקבת שעוברת לאורכה ולרוחבה של מדינה שלמה, שאיבדה יקירים ואהובים מאז השבעה באוקטובר.
לא טוב היות האדם לבדו במיוחד אחרי אובדן או פרידה. השיר משדר תחושת בדידות נואשת של מי שמשווע להצלה אחרי אובדן. אבישי רוזן לא מפרט את הסיבה לתחושת הבדידות שהשתלטה עליו. הוא שר פחד, טירוף ועל כך ש"הכל נשרף" ומייחל להיות "שוב לבשר אחד".
המוסיקה ספוגה תוגה, מתעצמת בסלסול זעקה שיש בה תחינה לחסד ורחמים. רוזן ממזג מנגינה שמניעה את מנעד הרגשות בטווחים קוליים פונקציונאליים, קמצוץ היפ הופ, קישוט כלי מיתר מעצים. זה לא רק הקול ששר אלא המקום שמתחתיו, ואתה לא יכול שלא להאמין לו.
**** אבישי הקדיש את השיר "חסד" לזכרו של יוסף אבנר דוראן ז"ל, קרוב משפחה שלו, שנפל בעת הגנה על המדינה במלחמת "חרבות ברזל".
אבישי רוזן חסד צילום עריכה ובימוי: ברוס מלאן
בית:
לא הספקתי להגיד/ הכל זה חסד/ הלב שלי סרב להשתחוות
כל המלאכים סביבי/ כולם הם חסד/ לפעמים קשה לי לראות
קשה לי לראות
פזמון:
איך חיים לבד/ את כל העולם הזה לבד/ כדי להיות שוב לבשר אחד
בוא תגיד לי איך עוברים את הטירוף הזה לבד
איך אומרים תפילה/ בתוך כל הפחד/ לעצום עיניים כשהכל נשרף
כדי להיות שוב לבשר אחד
בוא תגיד לי איך עוברים את הטירוף הזה לבד
בית שני:
אף אחד לא רואה את המציאות מהעיניים שלך
עם הפחד, עם הרעש, עם הכעס שלך
כולם פרצוף "הבימה", הפנים פונות קדימה
והלב נשאר יתום, אין לו אבא אין לו אמא
אין לחיות לבד תגיד לי/ לא לימדו אותי בגן
הם רצו שאני אלך/ ולא לימדו אותי לאן
וכמה שתחזיק חזק/ בסוף כולם מרפים/ ושם זה רק אתה ואלוהים
פזמון:
איך חיים לבד/ את כל העולם הזה לבד/ כדי להיות שוב לבשר אחד
בוא תגיד לי איך עוברים את הטירוף הזה לבד
איך אומרים תפילה/ בתוך כל הפחד/ לעצום עיניים כשהכל נשרף
כדי להיות שוב לבשר אחד
בוא תגיד לי איך עוברים את הטירוף הזה לבד
