אביתר בנאי מסיים את האלבום בבקשת שקט. צריך להאזין ללב, "כי אין מילים ללב נפתח". הוא ממשיך ושר בטון טיפוסי של תוגה: "עומד בחדר בתפילה/ מתוך הלב עולה שירה במנגינה שותקת".
אלבום שביעי של אביתר. המנגינות אינן שותקות. בקשת השקט נובעת ממצוקה: "מחשבות מחשבות כמה רעש במחשבות". השיר "מכור" מתמקד בחוסר אונים מול עתיד מעורפל, הספקות והכפירה שעוברים בירושה, הזכרונות, הסודות השמורים. הקונפליקט בין להישבר ולברוח ובין להיפתח, לחבק ולשחרר. ואז הארת נפש מצילה: "אני חי אני נקי אני אחד/ כמה שקט/ לא לבד"
הוא קרא לאלבום "החיים מתחילים לנגן", נוגע בליבת חייו בכאב, בהתמכרות, בחרדות, בחמלה, באהבה. החיים מתחילים להתנגן בזכרונות המתועלים ב"הסיפור הזה" לשיר קצבי (מלווה מחיאת כף) שעולה על מסלול מרכזי, מספר זכרונות ילדות ונערות. סיפור שמאיר ברטרוספקטיבה את חייו, מושר מתוך בערה פנימית לאהובת חייו. העיבוד עטוף פיוז'ן מלודי משדרג.
גם ההמשך "ילדה אישה" מואר באור קצבי-מלודי שמזכיר סוג של מוסיקה סטייל סרג'יו מנדז הברזילאי, שיר מנקודת מבטו של אב מודאג-דואג שנאלץ להכיר בעובדה ש"משהו נגמר", וכי הבת כבר "לומדת לחיות". לכאורה, שיר "שמח", אבל תוגת הדאגה מבצבצת מהטון.
המוסיקה עוטה מעטה כבד ורציני ב"רחמים", כשאביתר מספר את הסאגה המשפחתית שלו לאורך דורות ובמסלול שעובר דרך באר שבע, תל אביב, ניו יור וירושלים. זה נשמע קצב של מסע איטי במדבר. מתרחק מהפלייליסט של הרדיו המתיידד בדרכים.
החזרה אל המשפחה קיימת בשיר העוצמתי "לא רואה אותי" על האמביוולנטיות ביחסי בן ואב. בנאי שר בהתרגשות: "תא כל כך נכון אתה תמיד צודק/ אני שונא אותך אני שונא/ תחבק אותי/ לא מאמין לך לא מאמין". העיבוד טוען את השיר בצלילים ובקולות דרמטיים, נוגע במהות פנימית כאובה, מתעצם לדרמה עצומה.
טון של כמיהה עמוקה מחבר את אביתר בנאי ל"כוכב" של אסף אמדורסקי מתוך "מנועים שקטים". התשוקה האינדיווידואלית לחיים נשמעת בקול גבוה כמעט משתנק מעורפלת משהו בקצב אלקטרוני והלמות דרבוקות. אביתר בנאי הפך את הכמיהה "תן את ימיך כמו טבעת יהלום" לתפילה מעומק הנשמה בליווי קולות רקע שכמו מכניסים להיכל של קדושה. קצב המידטמפו מעניק לשיר תנועתיות של המשך ואיזשהו קו מתח. הקול מפוקח הוא גם קול של תחינה משוועת. העיבוד האלקטרוני וקולות הרקע הפסואדו אוריינטליים מייצרים אווירה שמימית שמכניסה את השיר לספירות אחרות. הקאבר מעביר את השיר לחלוטין לחלקת האדמה של בנאי, משיב בו חיים אחרים, הלמות חדשה ועוצמתית.
ב"חיבורים" מנסה בנאי לתהות על קשר האהבה המתעתע והלא יציב בינו ובינה. הטון השקטבפתיחת השיר מתחלף לזעקה נואשת בהמשך.
החיים מתחילים לנגן מתוך הצער על סיומם. שיר מס. 9 באלבום – "שיר חמלה", תוגת הצער שבקולו של בנאי מובילה לסיטואציה של מוות קרב בביקור אצל חבר בהסוספיס, שמתוכה יוצאים תובנות כמו : "אם למותי אין סיבה אז אין סיבה לכלום", ו"גיליתי בתוכי דיבור/ גיליתי בתוכי תפילה/ ואני רואה יופי/ את העיקר ולא החסר".
החיים של בנאי רוחשים ומתנגנים בשלל סיפוריהם. אל תחפשו להיטים. המכלול הוא כל העניין. אין כאן משהו מוזיקלי מסוגנן מוגדר ומאחד, אבל יש כאן תמונות אמינות מחייו של בנאי, מחבר את חלקיו, ומעניק לחומרים פרספקטיבה אותנטית מהזמן העכשווי. איש מאמין, שלם עם בחירותיו, חי בשלום עם אמונתו, אמן בשל שהגיע להכרה שהקיום הוא משהו מורכב. המילים והצלילים נוגעים בהווייתו הקיומית, ואביתר בנאי ממשיך לשדר את ההוויה הזו ברגישות ובעוצמות מרטיטות.
אביתר בנאי – ילדה אישה כתיבה, בימוי, ניהול הפקה: ענבל דקל גולדברג
שירים: אני מכור, הסיפור הזה, ילדה אישה, מזמור לדוד, רחמים, כוכב, לא רואה אותי, חיבורים, שיר חמלה, שקט
