אביתר בנאי בוחן כליות ולב מבחוץ ומבפנים. מבחוץ – מצב מתעתע, "עולם מכוסה", מה שמפריע לך, גורם לך תחושה של עוינות, פחד, תסכול ומרירות, אבל מבפנים פועם עולם בלתי נתפס לכאורה, ומעונה לעונה נפתח יותר, מתקלף, חש תחושת הסוף והאין סוף, מרגיש נשמה בגוף.
אביתר בנאי ממשיך בשירים על הלא מובן מאליו. מה שזורם בהם נובע מהפחד מהלא נודע, אבל המוסיקה נשמעת אנטי תיזה. היא שמאפשרת לגעת בעולם הזה, לטייל בשחקים.
הפחד הזה אינו קיים בה. בנאי נע במסלול קצבי על הכביש הראשי, עטוף בקולות מקהלתיים. המוסיקה מחוברת בטבורה ל ריתם נ' בלוז, מוסיקה רקידה שפותחת ולא מכסה, פועמת ונושמת, משדרת עולם ומלואו מאיר, שאין בו מרירות ותסכול, כזה שמגיע מהבפנים החדש.
אביתר בנאי מעונה לעונה
יש בי עפר מתפורר כמו ים מכסה על עולם/ יש בי עפר מכסה/ יש בי עולם יש בי עולם מכוסה
מבחוץ זה נראה אדמה מתפורר ושומם
יש בי ים ודגים הכל בי צומח בפנים לא רואים/ יש בי את כל הצבעים כחול ואדום וצהוב
שיבה זרוקה בראשי וכל הצבעים גנוזים בזקני הלבן
משנה לשנה מעונה לעונה אני מתקלף/ אני סוף אני אינסוף בשחקים בתהום/ נשמה בגוף
אני ילד חצוף מרוכז פתוח לוהט/ אני זקן על ספסל מקלף תפוזים ויורק
אני עולה לשמיים ויורד לתהום/ אני הולך ומתרחק וחוזר למקום
אני סולם מוצב ארצה וראשי מטייל בשחקים/ אני ריק ואין כלום אני שמש גדולה
מלאכים בי עולים ויורדים ועולים
משנה לשנה מעונה לעונה אני מתקלף/ אני סוף אני אינסוף בשחקים בתהום/ נשמה בגוף
משנה לשנה מעונה לעונה אני מתקלף/ אני סוף אני אינסוף בשחקים בתהום/ נשמה בגוף
(אני סוף אני אינסוף בשחקים בתהום נשמה בגוף)/ (אני סוף אני אינסוף בשחקים בתהום נשמה בגוף)
יש בי עולם עולם מכוסה/ יש בי ים ודגים הכל בי צומח בפנים/ (אני סוף אני אינסוף בשחקים בתהום נשמה בגוף)
בראשי מטייל מטייל בשחקים/ אני שמש גדולה מלאכים בי עולים ויורדים
(אני סוף אני אינסוף בשחקים בתהום נשמה בגוף)/ אני סוף אני אינסוף אני אינסוף
(אני סוף אני אינסוף בשחקים בתהום נשמה בגוף)
