אני מאזין לארבעה שירים שכונסו לתקליט אי.פי, ולא מזהה אותו לפי קווי המתאר האומנותיים המוכרים לי מאברהם טל. הנרטיב האישי חובר לסאונד פוסט מודרני, והכל מתנקז לויז'ואל בטכנולוגית ה – AL (הבינה המלאכותית). מהפך אומנותי? התשובה מורכבת. טל אינו בורח מעצמו. להיפך: הוא נמצא לגמרי בתוך עצמו – אישי וחשוף, אפילו מדבר אל עצמו "אברהם אל תלך לשם/ במסע הגילוי נפערה בי תהום חשוכה/ אברהם הכל זה לטובה/ לא ידעתי עד כמה הדרך תהיה לי קשה". השינוי הגדול הוא ב"איך", וזה שינוי שאינו רק קוסמטי.
המוטו: חשבון נפש, תרפיה עצמית. האי.פי נפתח בטון קודר ב"כל שנבקש יאיר הפחד ידלק הנר יצא כאב כל שנפחד לגעת בפצע לצלול ללב". הצלילים – אלקטרוניקת אווירה, שעוטפת קול מלנכולי נמוך המשדר טראומה. טל מווסת את מצבו הרגשי.
ב"להבין אותך", שיר של התפקחות מתוך משקעי געגועים של אחרי פרידה, טל שר בטון מלנכולי של הפנמה. הקצב איטי מאוד, האלקטרוניקה משרה אווירה קודרת. השירה הופכת דיבור אינטימי נרגש.
"אברהם" מתהדר בהפקה עשירה – צלילי מזרח, שפעת קולות נשיים וביטים אלקטרוניים. שירתו של טל כמו עולה מן האוב, נשמעת מיסטית משהו, כשהוא שר על מהות הקיום האנושי – "אתה פה אדם ואין עוד זמן/ נישא, נידף, נדחף לאור"
"קח עוד נשימה" מזמין אל הרחבות במוסיקת מועדונים אלקטרונית מיד-טמפו קליטה (פוטנציאל של להיט) הלוקחת אל הרחבות. כאן טל אינו מקונן, אינו מפנים. הצלילים מחצינים ומשחררים – "קח עוד נשימה / אל הזמן שבא / הכל עוד משתנה/ הכל עוד מתגלה".
האי.פי הוא אברהם טל מלא מלא. מילים, לחנים, הנגינה על כל הכלים, העיבודים, התיכנותים, המיקסים והמאסטרינג – הכל מעשה ידיו. זוהי מעין מטמורפוזה שמעידה על הסקרנות לגלות ולחשוף את עצמו במקומות מוזיקליים אחרים, והתוצאה היא קפסולת מוזיקה, שמכילה באופן הכי אותנטי את המהות האומנותית שלו נכון לעכשיו.
לאן זה מוביל? נדמה לי, שגם טל מתחבט בשאלה הזו.
אברהם טל אחד "להבין אותך"
"כל הזמן שנעלם"
"אברהם"
"קח עוד נשימה"
