ז'אנר הלב השבור של הגבר הבוכה פורה. מייצרים שירים כאלה כמעט כקונפקציה. הוא רוצה אותה/ לא רוצה אותה.  מה היא רוצה מחייו.. מתברר שהוא בכלל לא מכיר אותה ("תגידי מי את?") ולא מבין על מה הכל נגמר, ואיך הפך זר. סגרה בפניו את הדלתות, אז מה קרה שהיא נסערת פתאום?
טוב, לא חייבים לחפור ברזי השיר. מה שברור לי אחרי השרבוט האקראי  והמבולבל הזה הוא שאינני משתתף בצערו של אושר כהן. הוא מבין יותר טוב ממני איזה מטבע עובר בקלות לסוחר בפופ הישראלי. בקורס לכתיבה יוצרת הייתי בכל זאת מעיר גם על הסגנון הפרוזאי – "להישבר על איזה מישהי שנמצאת כאן מאותן סיבות". מי מה מו? איך אומרים  על ניסוח כזה: עובר, אבל לא בבית ספרנו.
מוסיקה: גם כאן קלישאות ז'אנר טיפוסיות – סולם עצוב במבוא שמתפתח למוסיקה שמחה בקצב מידטמפו, שעולה למסלול Radio Friendly. כמה צפוי הוא קול הטנור שנמתח כאילו כדי להביע רגש, אבל נשמע מן השפה ולחוץ. אפילו  צליל החליל המסתלסל של אייל סלע אינו אלא קישוט חיצוני בלבד.
אושר כהן אינו מצליח לייצר מוסיקה אותנטית אמינה. הוא משחק אותה מתבכיין מאוכזב מאהבה כושלת. אין לי שום ספק שהשיר יעלה גבוה בטבלאות הצפיות וברשימות ההשמעה. מבחינתו של אושר כהן – זה יספיק.

תגידי מי את באמת, ולמה את צוחקת/ נכון אנ'לא יכול עלייך, כשאת הולכת
סיכמנו שהכל כבר מת, ואת תתני לי שקט/ אולי שיישרף הכל, ואת צודקת
תני לי כבר ללכת למקום אחר/ להשתכר לאט לאט ואז אשכח מהר
להישבר על איזה מישהי שנמצאת כאן מאותן סיבות/ אחרי שכבר נתתי לנו את הכל
את לוקחת ואז משאירה אותי ליפול/ להתנתק מהחוטים ולנחם ת'עצמי במסיבות
מה עושים כשהלב נשבר, מה קרה שאת נסערת/ לא מבין על מה נגמר, ולא יכול לראות אותך הולכת
איך פתאום הפכתי זר, רק אתמול ראינו סרט/ הייתי זה שאת רוצה, הייתי זה שאת אוהבת
תגידי מי את באמת, ולמה את צוחקת/ נכון אנ'לא יכול עלייך, כשאת הולכת
סיכמנו שאנ'לא חוזר, לא חוזר את כל הדרך/ אולי מחר כבר אתגבר, למרות שאת בערך
סגרת את הדלתות פתחתי את הלב/ בואי תיקחי מה ששלך כי זה עושה כואב
תישברי על איזה מישהו שישכיח לך ת'מריבות/ אחרי שכבר נתתי לנו את הכל
את לוקחת ואז משאירה אותי ליפול/ להתנתק מהחוטים ולנחם ת'עצמי במסיבות
אז מה עושים כשהלב נשבר, מה קרה שאת נסערת/ לא מבין על מה נגמר, ולא יכול לראות אותך הולכת
איך פתאום הפכתי זר, רק אתמול ראינו סרט/ הייתי זה שאת רוצה, הייתי זה שאת אוהבת