איתי לוי כנראה מאבד שליטה על מה שכותבים לו. את האפיזודה הזו שמשרבטים לו הוא מכיר עד לעייפה. ז'אנר שירי המתקרבן שאהובתו אינה עונה וליבו נשרף. מבקש לדעת "מתי את חוזרת", מדבר על כך ש"בחוץ בונים מיליון בניינים" (אז מה? מה הקשר?), על השקט בשבת, על כך שלא הצליח לנגן (?), שבתוך הלב שלו מנגנים "מיליון כינורות" שמרסקים אותו.
אבי אוחיון, יצרן להיטים מבוקש, עומד מאחורי המריחה הזו. כבר עשה את כל הסלטות המילוליות על מנת למחזר את הסיטואציה של המאהב המדוכא-מאוכזב. זו עוד אחת. אני לא מאמין לשירים האלה. כינורות מנגנים בלב, כוכבים נופלים יחד איתו, נשרף בשקט שלה, ואתה מתקשה להבין מה בדיוק עבר בינו ובינה, שככה הכל התפרק.
איתי לוי זמר מעולה מליגת העל של זמרי המיינסטרים פופ הים-תיכוניים. שר בעצב את המנגינה הנוגה היפה, פופ מתובל במזרחיות. המנעד הקולי והאמוציונאלי מאפשר לו לסלסל את כאבו במלנכוליות שמבקשת השתתפות בצערו. תן למוסיקה לכסות את ערוות הטקסט. בכך השיר הזה מצליח.
איתי לוי מאבד שליטה
אני צוחק את מסמנת קווים/ תראי בחוץ בונים מליון בניינים
זה לא אותו דבר אני מכיר אותך/ את מחייכת בפנים עצובות
מספר אחת בלהחזיק תדמעות/ זה לא אותו דבר אני רואה אותך
לאט ימים עוברים לאט/ השקט בשבת זה לא אותו הבית
ולא הצלחתי לנגן נכנע למחשבות/ איתך או בלעדייך
עוד לילה במיטה מאבד שליטה והלב בדיכאון
אני לא נרדם מעשן תזמן עוד סיגריה בחלון
כוכבים נופלים ואני איתם לא הצלחתי לעלות
מתי את חוזרת
את לא אומרת לי מילים אחרונות
בתוך הלב שלי מיליון כינורות שמנגנים אותך שמרסקים אותי
אנלא יודע כמה זמן זה ייקח/ אני נשרף לאט בשקט שלך
אני כל כך עייף מלאהוב אותך
