מעולם לא הבנתי למה עושים כזה סיפור מחג האהבה. כמה אנו תוהים על קנקנה. האם פג תוקפה עם הזמן? האם אפשר לשמור עליה לאורך זמן? אלדד ציטרין ואמילי קרפל שרים את מבחן המודעות בזוגיות. "זה כבר כמה שנים אנחנו סתם זורמים ולא באמת פוקחים עיניים", שר ציטרין. "שכחנו כבר מזמן איך לגעת", שרה קרפל. קל מאוד להתאהב ולהתחיל מערכת יחסים, הרבה יותר קשה ומאתגר לגרום לאהבה הזו להימשך לאורך זמן. הנוחות בלשמור על יחסים על אש קטנה מייצרת סטגנציה, שרק מודעות אליה עשויה להוביל ל"סיבוב שני".
הדואט מגיע במוסיקה של אווירה מדוכדכת, בזרימה מלנכולית המונעת בקצב מדוד ללא מעברים דרמטיים, ללא עליות ומורדות כמו כדי להדגיש את הקיבעון שביחסים. הקולות משלימים זה את זה, האפרוריות האמוציונאלית של ציטרין, הבהירות המפוקחת של קרפל. מצליחים לספר את הסיפור. מוסיקת אווירה אפקטיבית שמזכירה את ההפקות של עופר מאירי ב"מטרופולין".
אלדד ציטרי אמילי קרפל נוח לי בימוי צילום ועריכה: ירין אהרונוף
אני אומר בואי נתלבש ניקח את השתיקות נצא קצת מהבית/ ואת עונה לי שאת לא יודעת
זה כבר כמה שנים אנחנו סתם זורמים ולא באמת פוקחים עיניים/ נראה לי מהצד שאת דומעת
אם חשבנו שתמיד נאהב/ ותראי אותנו גב אל גב/ בואי נאמר את האמת עכשיו
נוח לי/ יותר מידי נוח לנו/ נוח/ יותר מידי נוח
זוכר אותי עם הפתקים, עברו שנים אני מתגעגעת/ אתה מדבר אלי אני לא שומעת
עייפה ורק רוצה חיבוק כזה שלא חושבים כמו פעם/ שכחנו כבר מזמן איך לגעת
אם חשבנו שתמיד נאהב/ ותראי/ה אותנו גב אל גב/ בוא/י נאמר את האמת עכשיו
נוח לי/ יותר מידי נוח לנו/ נוח/ יותר מידי נוח
גם אם אעצום עיניים הפנים שלך איתי בכל מקום/ את באה בחלום
והגוף החם שלך הוא פה מונח עוד לידי תסתובבי/ נתחיל סיבוב שני
