בשנת 2011, חברי אנסמבל Sachal מפקיסטן הפכו לוויראליים עם הפרשנות שלהם ל-Take Five, סטנדרט הג'אז של פול דזמונד שזכה לפופולריות על ידי רביעיית דייב ברובק ב-1959. בין הצופים ביוטיוב היה ברובק עצמו, שילך לעולמו בגיל 91, קצת יותר משנה לאחר פרסום הסרטון.
ברובק שלח מכתב לאיזאט מאג'יד (Izzat Majeed) , מייסד אולפני Sachal, האיש ששכנע מוזיקאים קלאסיים פקיסטנים זהירים לנסות את כוחם בג'אז." 'זו אחת הגרסאות הכי מעניינות ושונות של Take Five ששמעתי אי פעם'", כתב ברובק.
נור פאטימה, מנכ"לית אולפני Sachal ואשתו של מאג'יד, סיפרה בראיון טלפוני מ- ביתה בלאהור, פקיסטן. "זה נתן לנגנים את הביטחון להמשיך במוזיקה אחרי שבהתחלה הם מאוד פקפקו. הם לא היו בטוחים אם יש במה או שוק למוזיקה אפילו אוזן למוזיקה שממנה הם מגיעים. בכל זאת עיזאט עמד על כך שעשה משהו חדש'".
שמונה חברים מאולפני Sacha, פלוס מאג'יד ופאטימה, יעשו את דרכם לקלגרי להופעה באולם הקונצרטים של ג'ק סינגר ב-7 בנובמבר. בעוד שהפרופיל של הקבוצה נמצא במגמת עלייה כבר שנים בצפון אמריקה, זהו היתה הופעה ראשונה של האנסמבל בקנדה.
חלק מהמוניטין של הקבוצה הגיע מהסרט התיעודי "Song of Lahore" משנת 2015, שעקב אחר נגני Sachal כשעשו את דרכם למרכז לינקולן בניו יורק בעידודו של החצוצרן האגדי ווינטון מרסליס, ששמע את פרשנויות הג'אז של האנסמבל.
"זה היה מאוד רווי מתח, בהתחלה", אומרת פאטימה. "בפעם הראשונה שהמוזיקאים שלנו נפגשו עם ווינטון, הם לא ידעו למה ווינטון מצפה מהם. החזרה הראשונה הייתה מאוד לחוצה. אבל באותו לילההוא הושיב אותם והרגיע אותם. וינטון מרסליס והחבורה שלו מדהימים, הם מוזיקאים נפלאים. אבל מצד שני הוא הזכיר להם שכולם מאסטרים בכלים שלהם.’ הוא בילה חצי מהלילה בבניית הביטחון העצמי שלהם כי הם היו כה מדוכאים. למחרת, כולם נכנסו לזרם שלו".
הפסקול לסרט התיעודי הוביל את אנסמבל Sachal לשתף פעולה עם מגוון רחב של מוזיקאים אמריקאים, ביניהם ג'ים ג'יימס של My Morning Jacket , נילס קלין של Wilco, דרק טראקס ושון לנון. אבל זה היה הג'אז שהפך את המוסיקה של מאג'יד ושות' לראשונה למוזיקה מערבית. הוא גילה את הג'אז עוד כילד בן שמונה שחי בלאהור ב-1958, כאשר ממשלת ארה"ב שלחה את מה שמכונה "שגרירי ג'אז" ברחבי העולם כדי להפיץ את הבשורה.
"מיילס דייויס, דיזי גילספי, דייב ברובק – כולם הגיעו לפקיסטן בערך באותה תקופה", אומרת פאטימה. "לאיזאט יש אפילו תמונות מאז. לאחר מכן, הוא נהג ללכת לספרייה האמריקאית בלאהור כשהיה נער ולקח תקליטים להאזין. הוא הפנים את כל הג'אז וגדל עליו. זו הייתה אהבה מצליל ראשון".
כעת, לאנסמבל Sachal יש רפרטואר אדיר הכולל שירי עם פקיסטניים מסורתיים כמו גם קאברים לשירים פופולריים של דיוק אלינגטון, הנרי מנצ'יני, ברובק וגדולי ג'אז אחרים.
באשר לפופולריות של האנסמבל בפקיסטןבית, פטימה אומרת שהוא ממשיך לגדול ככל שיותר מקומיים מתעניינים בג'אז וההגבלות על מוזיקה הולכות ופוחתות. הסרט התיעודי תיאר את האקלים הפוליטי בפקיסטן בסביבות אמצע שנות השבעים עד סוף המאה הקודמת, כאשר הגעתו של החוק האסלאמי השמרני הפכה את הנגינה של כל דבר מלבד מוזיקה דתית ליותר ממעט מסוכנת. אבל הזמנים השתנו. "שניים או שלושה מהמוזיקאים שלנו מבוגרים מספיק כדי לזכור את התקופה ההיא. אבל העידן הזה הסתיים לפני הרבה מאוד זמן. פקיסטנים אוהבים מוזיקה. אין לנו יותר סכנה".
