אסי לוי כותבת פרוזאי, בלי להתאמץ להתנסחות פואטית. מי לא אמר את פעם בחייו את המשפט – "יש ימים שאין סיבה לקום בכלל".  בשגרת החיים, כמו גם באהבה יש עליות ומורדות, אהבות פורחות, אהבות גוועות. לפעמים את נשארת לבד. מסוג הטקסטים השגרתיים, שמתחנן להצלה על ידי המוסיקה. 
כסיפור – השיר הוא שיר מסע חיים כללי מאוד, מושר בגוף ראשון רבים (אנחנו), מה שמשטיח מעט את האלמנט  האישי של הדוברת. מוסיקלית, אסי עולה על מסלול נסיעה בקצב תואם, בצליל אווירה  שמימי משהו.
אסי לוי אינה מתיימרת לגלות כישורי זמרת בעלת טווח מפתיע. היכולת שלה היא בעיקר לספר סיפור במוסיקה בטונים טבעיים. קולה מלנכולי מופנם, משדרת תערובת של געגועים וצער ההופכים לנרטיב של סיכום חיים. פשטותה של המוסיקה משרתת את הסיפור, אבל אינה מכניסה בו מימד של עומק. התוספות בעיבוד (צליל חצוצרה ג'אזי מסעיר) מוסיפות מעטה אווירה עגמומי יפה. לא בטוח, שזה יהיה ההיילייט באלבום החדש שלה, אבל לבטח חלק קוהרנטי מסוגנן בסיפור השלם שלו.

אסי לוי ריקוד אחרון

כמה רצינו/ עולם חצינו/ ולא פעם קיוויתי שאוכל
בלי סוף התאהבנו/ אל תוך האש עם כל הגוף קפצנו
ולא פעם נשברתי בקלות
פזמון:
יש ימים שאין סיבה לקום בכלל/ ויש ימים שממלאים את החלל
יש ימים יפים יש מכושפים/ ויש אותך
יש ימים שזה כמעט ולא כואב/ ויש ימים שזה חודר ממש ללב
יש ימים יפים יש מכושפים/ ויש אותך תמיד
כמה דברנו/ על כל מה שהיה לנו הימרנו/ ולא פעם הורדתי את הראש
בלי סוף התמכרנו/ עם חצי עולם שכבנו/ ולא פעם רקדתי ריקוד אחרון לבד
פזמון: יש ימים שאין סיבה לקום בכלל…

אסי לוי – לילה בפריז

אסי לוי פייסבוק