המידע החוץ שירי שהגיע לידינו (*) אינו קיים אצל המאזין. הצפיה בקליפ תבהיר דברים. גם כך – המילים והמוסיקה אומרים אובדן שכרוך ברגשות געגוע לאהובה ובגינה מצוקה עמוקה. אצל אריאל סגל יש סוג של השלמה עם האובדן.  הגעגוע הפך "בוגר יותר", מגולם בהתפקחות שקיימת ב"כמיהה שתראי את האישה שהפכתי להיות/ דומה לך יותר ויותר".
המוסיקה העצובה היא סוג של הכלה משקמת של החסרה האהובה, ואריאל מצליחה במנגינה נוגה-נוגעת, להגיע, לחלחל. יופיה (של המנגינה) מעצים את הפניה לאהובה. השירה הרגשית והרגישה משרטטת בקווי מתאר מדויקים את התחושה באיפוק שמוסיף לה עוצמה.

* כשאריאל הייתה בת 16, אמה חלתה בסרטן (אותה מחלה שפקדה את אביה שנים קודם לכן, ממנה נפטר). לאחר מאבק של שנתיים, תוך טיפול מסור באמה, היא נפטרה. על תמונת העטיפה מופיע כתב ידה של האם. הקליפ המלווה את השיר, נע בין קלטות הוידאו הישנות שלה עם אמה (שאת רובם אביה צילם) והבית המיוחד שגדלה בו ואיננו עוד, לבין חייה היום, מלאי געגוע אך גם טעונים באהבת החיים ובאופטימיות. זוהי הצצה לעולם שאבד ואיננו עוד, אך ממשיך לפעום בדרך חייה וביצירתה.

אריאל סגל – ביצוע השיר ב"כוכב נולד"

אריאל סגל תראי אותי בימוי ועריכה: יעל סגל

איך הלכת מכל מה שבנינו/ שני לבבות שהיינו/ והשפה שרק שנינו דברנו נשארה
להראות את הטוב מהרע/ את יכולה/ איך הלכת מכל מה שבנינו אהובה?
תראי אותי/ את כבר לא מכירה אותי/ בואי לבית שלנו היום
הנה עוד יום עובר/ מאז הפסקת איתי כבר לדבר/ את כל הנהרות שלי שלחתי אלייך
איך הלכת מכל מה שהיינו/ ריקוד לפי קצב הלב שפעמנו/ שירים שרק שנינו אהבנו נשארו
מכתבים שכתבנו מרוב/ שאהבנו לאהוב/ איך הלכת מכל מה שהיינו אהובה?
תראי אותי את כבר לא מכירה אותי/ בואי לבית שלנו היום
הנה עוד יום עובר/ מאז הפסקת איתי כבר לדבר/ את כל הנהרות שלי שלחתי אלייך
את כל הדרך הלכנו יד ביד/ כאילו הנצח בכיס שלנו/ הגעגוע שהתחיל בגמילה מהגב שהיית לי
הפך לגעגוע בוגר יותר/ לכמיהה שתראי את האישה שהפכתי להיות/ דומה לך יותר ויותר
תראי אותי את כבר לא מכירה אותי/ בואי לבית שלנו היום/ הנה עוד יום עובר/ מאז הפסקת איתי כבר לדבר
את כל הנהרות שלי שלחתי אלייך

אריאל סגל – ביום ובלילה

אריאל סגל פייסבוק