ארקדי דוכין ועמירן דביר מחברים קולות ולבבות לזכר התצפיתניות שנרצחו ב-7 באוקטובר. השיר מערב תיעוד ("איש לא הקשיב כשהזהירו מסכנה"), זיכרון, מחאה וגבורת נשים. בטקסט שזור משפט מ"זמר נוגה" של המשוררת רחל על אהבה נכזבת – הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי, הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ – קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי". כרחל התנ"כית – רחל המשוררת חיכתה שנים רבות לאהובה. לסיפור האהבה הזה לא היה סוף טוב ולכן נקרא השיר  " זמר נוגה".
בשיר של אסתר שמיר השימוש בשאלה "הֲתִשְׁמַע קוֹלָהּ?" הוא בקונטקסט שונה לחלוטין, במשמעות של התראה מפני מצב שנשים שמגנות עלינו יעמדו שוב במצב שבו היו התצפיתניות  ב-7 באוקטובר.
השיר הזכיר לי את "בלדה לחובש" (אלמגור-נצר) ששר יהורם גאון, שנתפס אחרי מלחמת ששת הימים כמיצג רוח הגבורה של החייל הישראלי בקצב ובהגשה הנרטיבית שלו. כמו השיר ההוא גם השיר הזה נשמע מגויס, והדואט מבליט ומעצים את המסר בשירה ובעיבוד, שמעניקים לו עוצמה של שיר נשמה.

ארקדי דוכין ועמירן דביר נר לתצפיתניות

הַכֹּל נִשְׂרַף/ אִישׁ לֹא שָׁמַע אוֹתָן/ אִישׁ לֹא הִקְשִׁיב / כְּשֶׁהִזְהִירוּ מִסַּכָּנָה
נִפְרַץ וְנֶחְשַׂף/ וְאִישׁ לֹא הָיָה שָׁם/ אִישׁ לֹא שָׁעָה לָהֶן / כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ הֲגַנָּה
וְכָךְ כָּבוּ בְּשִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר/ נֵר אַחַר נֵר / נְשָׁמָה אַחר נְשָׁמָה
בזוֹ אַחַר זוֹ / מֻשְׁתָּקוֹת לְלֹא אוֹמֵר/ כָּבוּ הָעֵינַיִים שֶׁל הַמְּדִינָה.

אָסוּר שֶׁיִּדום/ קול הד זעקתן/ קול הנשים/ הַשּׁוֹמְרוֹת עַל עוֹלָמְךָ
כְּשֶׁהַלַּיְלָה יוֹרֵד/ קוֹלן בָּרָמָה נִשְׁמָע/ מִי לֹא יַטֶּה אֶת אָזְנוֹ/ לְקוֹל הַגְּבוּרָה
שׁוּב לֹא יִכְבּוּ בְּשִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר/ נֵר אַחַר נֵר/ נְשָׁמָה אַחר נְשָׁמָה
בְּזוֹ אַחַר זוֹ/ מֻשְׁתָּקוֹת לְלֹא אוֹמֵר/ שׁוּב לֹא יִכְבּוּ הָעֵינַיִים שֶׁל הַמְּדִינָה

הֲתִשְׁמַע קוֹלָהּ/ אִשָּׁה שׁוֹמֶרֶת עַל חַיֶּיךָ/ מהמֶּרְחַקִּים / מִמַּעֲמַקִּים
הֲתִשְׁמַע קוֹלָהּ?

עמירן דביר פייסבוק