לא תמיד אני מאבחן את ההבדל בין Essential ל – The Best Of, אם כי נדמה שבמקרה השני (בסט אופ) חברת המוסיקה מנסה לעשות עוד איזה הון על הכוכב. ה- Essential לא הולך רק על מה שנקרא "הלהיטים הגדולים" אלא מעניק ערכים מוספים.
האוסף הזה הוא אחד מתוך מספר לא קטן של מקבצי "להיטים גדולים" של בוב דילן. הוא יצא בתאריך משמעותי, יומוהולדתו ה – 60. הדיסק הכפול לא יכול כמובן למצות 4 עשורים של המשורר והזמר ששינה את פני הפופ והרוק. הוא מחבר תחנות בשלושים וארבע שנות יצירה. אצל דילן בולטים פערים בביצועים. הכל נשמע יותר טוב בדיסק ב'. למשל: "טאנגלד אין בלו", הוא מסוג הביצועים היותר נקיים של בוב, גירסת "הוריקן" היא כאן מהטובות שלו. גם "גונה סרווד סאמבאדי".
הדיסק הכפול מתפרש כרונולוגית על פני יצירת דילן ומנסה להגיע לאיזונים, אך מצליח להישמר מלהפוך לעוד אוסף של "הלהיטים הגדולים". אפשר להגדירו כסיור מסודר על פני יצירתו, וגם כך אי אפשר להימנע מלהיטי פולק כ"נישא ברוח", "זה לא אני בייב", "מיסטר טמבורין", "הזמנים הם משתנים", שחלקם עבר זמנם למרות שהם נחשבים הימנוני נצח. אני אעדיף שירים יותר מאתגרים כ"כמו אבן מתגלגלת" או "בלוז געגועים הביתה", שירים מהשנים האחרונות כ"ג'וקרמן", "סילביו", "נוט דארק יט", "דברים השתנו".
"בליינד ווילי מקטל" הוא בלוז מרגש בליווי אקוסטי של גיטרה ופסנתר. וכאן דילן אותנטי, דרמטי באופן לא שגרתי. זה בלוז הכי דילני שאפשר לשמוע. נדמה לי שמקבץ 30 השירים מתאים יותר למתעניינים חדשים בדילן מאשר לדילנוגיסטים מושבעים, וגם אותם הייתי מפנה תחילה לכמה אלבומי חובה כ"בלונד על בלונד", "61 הייוויי רוויזיטד", "ג'ון ווסלי הרדינג".
כותרת הקמפיין המקומי ניסתה פעם להציג את דילן כ"צעיר לנצח". לא הייתי אומר שהקול שבוקע מהשירים הוא קולו של צעיר לנצח, אבל רבים מהשירים כאן משאירים אותו רלבנטי לנצח.
