לבן חן יש קול שמבקש השתתפות בסבל אהבתו המאכזבת. הוא שרבט אותה בהתפייטות פשטנית מלאכותית משהו, לעיתים מתייפייפת בלשון מליצית "חיפשתי את האושר דיי עייפה נפשי" או "אנ'לא חשבתי שדמעות יפלו עליי", משתמש בכל אמצעי שחוק בשירי הלב השבור (גשם.. קור) וגם המטפורה של ציור הסיפור הכואב שלו במכחול – סתמית.
המוסיקה – פניה למזרח, סלסול מעודן של סערת רגשות, שיש בה אלמנט נוגה אמין. הגרוב של הקצב בעיבוד יפהפה עושה שירות יעיל לשיר. ה"דיכאון" עולה על מסלול הרדיו המתיידד, ההפקה המוסיקלית משדרגת. בן חן מביא פן אישי לא שגרתי למוסיקה הים תיכונית, בעיקר בצורת ההגשה האותנטית, לא עוד חיקוי של מלכי המיינסטרים, ועדין נשמע פרי שצריך להבשיל, לפחות מבחינת הכתיבה.
בן חן מכחול
אני יוצא מתוך חדרי/ קורא לך לב יפה שלי/ מתלבט עוד על מקום
להיות קרובים היום לשבור קצת את השקט/ טיול איתך לקראת שקיעה
בסוף היום את נחמה/ דברי אליי מילים חמות/ ידייך הרכות קולך עוד משטה בי שאלתי למה
ציירתי ת'סיפור שלנו במכחול/ צללתי לעינייך כמו הים כחול/ חיפשתי את האושר דיי עייפה נפשי
שולח הודעות אלייך מליבי/ הגשם על חלון גופי רועד מקור/ הרמת אותי מאתיים פעם מתוך הכפור
הרגשתי מה חסר עכשיו כבר בחיי/ אנ'לא חשבתי שדמעות יפלו עליי
מתעורר מתוך חלום/ שבו קניתי יהלום/ דמותך אותי לא משחררת/ איך היית טיפה אחרת
עד שחשבתי את מזל מהר הכתבת לי ת'גורל/ את היית צריכה ללכת/ סוגרת לי ת'דלת
ציירתי ת'סיפור שלנו במכחול/ צללתי לעינייך כמו הים כחול/ חיפשתי את האושר דיי עייפה נפשי
שולח הודעות אלייך מליבי/ הגשם על חלון גופי רועד מקור/ הרמת אותי מאתיים פעם מתוך הכפור
הרגשתי מה חסר עכשיו כבר בחיי/ אנ'לא חשבתי שדמעות יפלו עליי
