כמה אתם מכירים את אלבומי הפרוג רוק של ג'טרו טאל? המערצים המושבעים שיגיעו מן הסתם גם להופעות הקרובות של ההרכב החדש בישראל יקבלו את האלבום החדש כהמשך קונספטואלי מובהק.
"Zealot Gene" של איאן אנדרסון וג'טרו טאל ( Jethro Tull) הוא אלבומה הראשון של הלהקה מזה 22 שנים, מתבסס על כתבי תנ"ך. שוררת לאורכו אותה אווירה אפלה שהיתה נחלת Thick As a Brick של 1972. אחרי תקליטי הסולו של אנדרסון שהיו ברובם חסרי ברק במקרה הטוב, החזרה לשם האגדי – ג'טרו טאל תואמת את הרוח הנושבת לאורך האלבום, למרות שכל ההרכב בו חדש לחלוטין, כמובן ללא הגיטריסט מרטין באר שהיה חלק מהדי.אן.איי של הלהקה.
בגדול – איאן אנדרסון וג'טרו טאל חוזרים לתבנית הפולק/פרוג שהם היו מחלוציה בשלב מוקדם, שייחודו הסגנוני היה בהיתוך בין רוק ומוסיקת רנסנס בעלת השפעות קלטיות (אנדרסון הוא סקוטי במוצא). זוהי מוסיקה שהעניקה לחבורה המשך הצלחה ארוכת שנים, שבמהלכה הגיע אנדרסון עם הלהקה בהרכביה השנים 5 פעמים להופעות בשראל.
בחדש שירים המציעים פרשנות לנושאים מודרניים, לעתים קרובות במסווה של סיפור היסטורי. המוזיקה חוזרת לוינטג'-טול של שנות ה-70. זהו אלבום קונספט בנוסח של Thick As a Brick.
יש בו כמה שירים אקוסטיים שמזכירים את תקופת Songs From The Wood ואחרים שיש להם תחושה מדריגלית הדומה ל-Minstrel in the Gallery ול-A Passion Play. אנדרסון עושה שימוש באלגוריה דתית. לא תמיד היו לאנדרסון אן דעות חיוביות על דת, אבל נראה שהוא משנה מעט את עמדתו; או, לפחות, מתרכך. השירים מעבירים איזשהו קו עלילה מעורפל הכולל מערך דמויות ("מי טיבטס", "סיפורו של ג'ייקוב", "שנתה של שושנה", "הבגידה של ג'ושוע קיינד", "הדייג ואפסוס"). סימן ההיכר הבולט הוא עדיין בצורת עבודת החליל התזזיתית של אנדרסון. אולי בהפעות הקרובות לא נצליח לראותו על רגל אחת בזמן שהוא מנגן בו, אבל אין ספק שהוא מצליח לשמור על קולו החזק. עם זאת, מי שמצפים לשמוע המנון נוסף בנוסח "Aqualung", "War Child" או "Locomotive Breath" אולי יצטרכו למתן את הציפיות שלהם.
ג'טרו טאל The Zealot Gene
