רצתה שיהיה "יותר", לפי הבית האחרון – אם היה הופך "האביר" שלה היה מספק את ה"יותר" (ממה?) . מבחינתו – ה"יותר" – ככל הנראה שירים ש"מתקנים אהבות" (דימוי יפה). אביר כנראה לא יהיה, אבל דודו אהרון יאולי יתקן אהבות בלילות במנגינות געגועים, שתאזין לן מי שנושמת אותו "כמו אוויר". אבי אוחיון נחלץ לספק עוד שיר על גבר מבולבל ביחסים עם גברת, שעדיין מחפשת את האביר שלה.
דודו אהרון מתענג על מנגינה קליטה. ה"טראומות" בז'אנר הזה לא ממש מרעידות נפש. מפעילים טייס אוטומטי. אהרון יהפוך את ה"מצוקה" לעונג המוזיקלי מהסוג הממוחזר בעשרות שירים סתמיים על יחסי הבינו-בינה, שנשארים רדודים – גם אם מנגינות יפהפיות מעטרות אותן.
ייאמר לזכותם של המקצוענים הנדרשים לשירים חדשים – שחוש ההמצאה שלהם אינו מאכזב גם כשמדובר בלעיסת חומרים. באפיק המיינסטרימי, אבי אוחיון את מתן דרור ממשיכים לספק את הסחורה, וגם אם אינה מחדשת, עדין משרתת נאמנה את בעלי הקולות הטובים המדשדשים במקום ולכל היותר מסתובבים סביב עצמם.
דודו אהרון נושמת אותך
את רצית לדבר/ רצית שאהיה לך יותר
רצית לתמיד בין קירות שלך/ אמרת עליך לא אוותר
ואני מנגן בלילות/ כי שירים מתקנים אהבות
ואיך מנצחים את החיים איתך/ מה יש בדמעות
אני רציתי ואיפה לא הייתי/ בתוך עצמי אבל רק שלך
כמו מטורף אני הלכתי/ תגידי שהגעתי
הו שוב אני נושמת אותך/ כאילו אוויר/ רגע לא חוזר אין מקום אחר
תהיי בטוחה/ האיש שלך מזיז עולמות/ אבל עדיין שביר
תגידי איך אומרים בלילות מתגעגע
את רצית לתקן/ ניסית את הלב לרוקן
רצית שאהיה האביר שלך/ עדיין עוד ממשיך לנגן
והזמן משחק בלילות/ הלוואי שיכולתי לראות
כמה פשוט לאהוב אותך
