אז מה דריה ורד רוצה מעצמה? בלשון הפרוזאית שלה – אין לה הסבר ל"מחלתה". אם לה אין, אז בטח לא לאהובה, זה שבתודעתה קורא לה לבוא הביתה לנשק אותה "צפוף". השיר הוא מהסוג התרפויטי – שפוך מצוקת נפשך בעוצמה, זעק אותה ותקל על עצמך. הדרמה שמייצרת ורד אמורה גם לגרום למאזין להזדהות, אולי אפילו להזדעזע.
העיבוד הבומבסטי משהו, והזעקה הגדולה לא גרמו לי להשתתף במצוקתה. אני לא מדבר על מוסיקה שאתה שורק בפקק, אלא על ביצוע לירי שישמש סייסמוגרף עומק לתחושותיה. הטקסט הקלוש אינו תורם להבנת מצבה הנפשי. העיבוד וההפקה המוזיקלית ניסו לייצר מלודרמה, בלי שנבין על מה הדרמה. גם מטפורת האגרוף בקליפ לא ממש מעצימה את החוויה/ תחושה שלה.
דריה ורד בואי הביתה
כמו שאני רוצה להישאר/ ככה אני רוצה לרוץ/ אין לי לזה הסבר, אהובי/ אין לי לזה שום תירוץ
נכון שאני רוצה עוגן/ משהו בי קורא סערה/ אין לי לזה הסבר, אהובי/ מחלה שאין לה תרופה
רק בואי הביתה בסוף של היום/ נשקי אותי צפוף/ עד שאי אפשר לנשום
בואי הביתה/ נשיל את היום/ נשקי אותי צפוף/ עד שאי אפשר לנשום
כמו שאני רוצה מקרוב/ ככה אני רוצה נדודים/ אל תנסה להבין, אהובי/ מתחננת לקצת מרחקים
נכון שאני רוצה להישמר/ אבל משהו בוער בי ולא מותר/ אין לי לזה הסבר אהובי/ מקווה שלא תשבר
אז, בואי הביתה בסוף של היום/ נשקי אותי צפוף/ עד שאי אפשר לנשום בואי הביתה
נשיל את היום/ נשקי אותי צפוף/ עד שאי אפשר לנשום/ אי אפשר לנשום/ אי אפשר לנשום
בואי הביתה נשיל את היום/ נשקי אותי צפוף/ אז בואי הביתה בסוף של היום
נשקי אותי צפוף עד שאי אפשר לנשום/ אי אפשר לנשום
