נפתלי קון מחפש עצמו במסלול אפוף דכדוך, בצלילים מלודיים נוגים שעברו דרך הפילטרים של עופר מאירי בהפקה אחידה, שתרמה לאלבום קוהרנטי. לא כל כך ברור מה מקור כאביו הנפשיים של קון. מהי אותה דרך מן הכפור. מה השאיר מאחור? יש תחושה כאילו הוא עצמו תועה ותוהה על מהותו, כשהוא שואל "לאן כולם הולכים?"
קון מנסה להגדיר מצבים של שינוים והתחדשות (השיר "מתגלגלים"), מאניש את מושגים ערטילאיים כעצב, אושר, כוח, אהבה (השיר "עצב"), ממחיש את בדידותו בדימויים ותמונות של שלכת ("שלכת"). הוא תקוע במקום לא ברור. גם האהבה הטובה היא כבר נחלת העבר ("אהבה") מעדיף לרחף כדי לנסות לגעת ב"אולי אותה התחושה שבלב" ("מרחפים")
גם הקצב משאיר את המאזין על אותו תדר נוגה, כשהוא שר "מתגלגלים, והחיים הם סרט/ נוקשות בלתי נסבלת … אני אומר/ הכל אחר ומתחדש". מצד שני – התחושה שלו נוגעת בך. אווירת השלכת ("כמו שלכת") מחלחלת ומפעילה את בלוטות הרגש.
משהו יותר קונקרטי קיים בשיר "השכונה הזאת". קון שר על מקום שאינו קורא לו לחזור בלשון המעטה, שבו אפילו אלוהים לא מגיע, אפילו המשטרה, אפילו השמש עזבה. הגם שהטקסט מביע ניכור, הטון והמנגינה משדרים עצבות של געגועים.
המוסיקה נמצאת על תדר מלנכולי גם כשהיא קצבית ("מתגלגלים"), לעיתים מלודית להפליא כמו ב"כמו שלכת" הואלסי. בשירה של קון אין דרמות, אלא עגמומיות לוטפת בטון אחיד מתכוון שאינו רץ לפני השירים. הצליל האקוסטי, התוספות האלקטרוניות מעניקות לשירים את האווירה האפרורית התואמת המתרגמת את תחושת הלב.
שירים: לאן, מתגלגלים, עצב, השכונה הזאת, כמו שלכת, אהבה, מרחפים, נגמר
מילים ולחנים: נפתלי קון
הפקה מוזיקלית: עופר מאירי.
וידיאו: כמו שלכת