אריק סיני בחר לשלב הדואטים לבצע את "שוב" של שמוליק קראוס ודפנה עבר הדני. ההפקה בחרה לדואט את גלי עטרי. הביצוע המשותף היה יפהפה, דואט במהותו – פונקציונאלי, העניק יופי מחודש לקלאסיקה, אבל בסיומו נכנסו השופטים בסיני ונתנו לו שלושה אדומים. דואט אינו אודישן ראוי למבחן. הוא מפחית ממך כסולן. סיני זכה לשבחים לאורך כל הסדרה, לא רק שבחים, אלא גרם לריגושים עד דמעות אצל חלק מהשופטים.
והנה, בדואט הנפלא הזה עדן חסון טען, שלא שמע לחן, אמדורסקי סבר, שהוא יותר מדי Cool ולא מתאמץ, ואיתי לוי גרס כי אינו מתאים ל"אוזניים אירופאיות", שלא יכילו אותו. מה קרה? אחרי ההלל שהללואת סיני – פתאום כלום ושום דבר. הלך הפלא?
עכשיו ברור: אריק סיני היה כלי במשחק הריאליטי, שבו השתמשו ההפקה והשופטים כדי לייצר דרמה לטובת הסקרנות והרייטינג – סוג של מניפולציה, כמו הרבה תחבולות שבהן משתמשים בתוכנית הזו. אריק סיני לא נשפט לפי כל הביצועים המעולים שלו לאורך התוכנית, אלא על פי גילו ועל דואט שבו הוא מחלק את ההופעה עם זמרת-כוכבת כמו עטרי, המפחית מהאיכויות הרגילות שלו כזמר סטורי טלר מובהק, שבשבילו קאבר הוא יותר גילוי של שיר מאשר "כיסוי". האם אריק סיני היה מודע לכך שהוא כלי בידי ההפקה, שאינה חושבת מחוץ לקופסה, ושאין סיכוי שהוא יגיע לשלב הגמר?
אריק סיני גלי עטרי – שוב
אור כהן ומרגול צנעני Proud Mary – מרגול היא שהעניקה לשיר את איכויות הר-נ-ב שלו. השראת טינה טרנר.
מיקה משה ונטע ברזילי – "נגמר" – הורסטיליות של נטע כזמרת תרמה לשדרוג משמעותי של הביצוע המשותף.
דור שמעון ונסרין קדרי – "עד מתי אלוהי" – שני זמרים מעולים מהז'אנר הים תיכוני. האם יש מצב שישלחו לאירוויזיון זמר "מזרחי". גם כאן דרושה חשיבה מחוץ לקופסה.
עדן גולן וואלרי חמאתי – Let It Be – מפגש שהרים גבוה את הקלאסיקה של הביטלס.
שי טמינו ורוני דלומי – "ימים של שקט" – בביצוע הזה הוכח שטובות השתיים מן האחת.
ליאן בירן עם תמיר גרינברג – All I Ask – דואט פונקציונאלי מוצלח שקיבל 4 אדומים שלא בצדק. בירן את גרינברג השלימו זה את זו נפלא, אבל השופטים חשבו שהגיל שלה (16) בעוכריה, ולא לקחו בחשבון את הייחוד שלה.
אריק סיני וגלי עטרי – "שוב" – מפגש יפה בין זמר סטורי טלר מעולה וזמרת בעלת צבע ייחודי. הדואט ריענן את השיר הקלאסי והעניק לו עוצמה מחודשת.
