יש שירים עליהם אומרים – מגיעים ישר מהלב. יוצאים כמו תרשים פלט הרישום של הפעילות החשמלית של הלב. אנחנו אולי "בני אדם דפוקים" כמו ששר לירון אטיה, כשמדובר בפעילות מוחית, אבל מאוד קרובים לתוכנו כשמדובר במצבים שהרגש משתלט על השכל. הקשר שאנו יוצרים עם כלבנו הוא קשר מאוד חזק ועוצמתי, בעיקר בגלל האהבה הרבה שכלבים מסוגלים להרגיש כלפי בעליהם. אהבה של כלב יכולה לנחם ולהרים אותנו גם בימים הכי קשים. זוהי אהבה ללא תנאי. כלב אוהב מקבל אותנו כפי שאנחנו. לצערנו, הרוב נפרדים בשלב מסוים של חייהם מכלבם האהוב. ברוב המקרים הם ימותו לפנינו. אובדן כזה משאיר חור בלב, מביא לתגובה זהה לחלוטין לזו שמביא אובדן של אדם קרוב.
תקשיבו לשיר ששר לירון אטיה. מה יש לחפור בו. ישיר, פשוט, בלתי אמצעי, ליווי גיטרה אקוסטית ויוקוללה. מנגינה וטון שרושמים הכי מדויק את התחושה. מעבר קצבי שמעצים את הדרמה. תוספת אפקטיבית של חשמלית. תזמור שמעניק נפח לתחושה. יש שירים עליהם אומרים: מגיעים ישר מהלב – זה השיר הזה.
הפיל הכחול חבר שלי
עברנו את הכל/ היית שם כשלא היה שם אף-אחד/ גם בלי מילים/ הצלחת לתקן
אתה זוכר איך אף-פעם לא נתת לי להיות לבד?/ חשבתי שנהיה צעירים תמיד
רוץ, אתה חופשי/ אני איתך/ ממש מאחוריך/ תמיד היית ותמיד תהיה
זה שהציל אותי/ זה שידע הכל
רוץ, אתה חופשי/ החוט נקרע/ ממני עד אליך
תמיד היית ותמיד תהיה/ זה שלימד אותי לאהוב
רוץ
רציתי לבקש סליחה/ על כל הפעמים שלא היה לי זמן
אתה מבין? אנחנו בני אדם דפוקים
והכאב הזה, למה אני צריך אותו עכשיו?/ מוכן לתת לך מהשנים שלי
רוץ, אתה חופשי/ אני איתך/ ממש מאחוריך
תמיד היית ותמיד תהיה/ זה שהציל אותי/ זה שידע הכל
רוץ, אתה חופשי/ החוט נקרע/ ממני עד אליך
תמיד היית ותמיד תהיה/ זה שלימד אותי לאהוב
עברנו את הכל/ היית שם כשלא היה שם אף-אחד.
