זו כבר ילדותם השניה. הראשונה ליוותה את חיינו 20 שנה מ-1978 עד 1998. דובל'ה, קושניר, בראבא, מוני וגידי חזרו למסך ב-2020 ב"זהו זה"המחודש כקבוצת סיכון בימי קורונה, כדי להשיב משב רוח קליל מן העבר, עם דמויות חדשות-ישנות, רגעים מצחיקים מאוד, גם פחות (מצחיקים), לא תמיד שנונים, אבל אני מוצא עצמי מקליט בשקיקה כל תוכנית, ונצמד כגרופי, גם הוא בסיכון – למערכונים ולשירים.
השירים הם אפיזודה מרתקת ב"זהו זה" 2020. חמישה קולות שחוזרים לשירים מוכרים בשירת רגש נטולת רגשנות יתר, ממרום הגיל, הרמוניה של געגועים, נינוחות של בגרות. השירה הגברית הזו מצדיעה לזמר העברי, נקיה ממניירות, דוק של עצבות, הרמוניה ווקאלית חמה. אני ממתין לפינה הזו בתוכנית המחודשת לא פחות מאשר למערכונים עצמם, למעשה – יותר!
על השיר ילדותי השני של אהוד מנור ומתי כספי
זו ילדותי השניה/ מה שתתני לי אקח/ זו ילדותי השניה/ איתך.
זו ילדותי השניה/ עול השנים כבר נשכח/ זו ילדותי השניה/ ליבי נפתח.
דרך עינייך בת/ אני רואה ומגלה שוב עולם/ דרך ידייך אלמד
לגעת שוב בגלי הים/ דרך שפתייך בת/ טעם חדש למילים.
ואיתך שוב אגדל בלי לחשוש – אנחנו כבר בני שלוש.
זו ילדותי השניה…
דרך שירייך בת/ אני אלמד שוב להקשיב לבריאה.
בפסיעותייך אצעד / בדרך אל הפלאים שבעה.
בחיוכייך בת/ בוקר חדש ללילות.
ואיתך לחיים יש סיבה – אנחנו כבר בני ארבע.
במבטייך בת/ אני אלמד שוב לאהוב בלי לחשוב.
בדמעותייך ארעד / כאילו סוף העולם קרוב.
בחיבוקייך בת/ רטט עובר בגופי.
ואיתך יום נוסף אבקש / ואנו כבר בני חמש.
זו ילדותי השניה/ מה שתיתני לי אקח.
זו ילדותי השניה – איתך
