איך לייצר ב-2023 דרמות מוסיקליות מסיפוריהם של שורדי שואה? בניה ברבי ניסה לחוות סיפור אחד של ניצולת שואה שדומה מן הסתם לסיפורים רבים. הזעזוע, הטראומה, החיים בצל הזוועות, אבל גם החזרה לחיים. ברבי הפך את השיר למלודרמה. ריטה פותחת במונולוג רגשני (מדי), ברבי קוטע בזעקה המגיעה מבין קירות ביתה – "לריב איתך שעות/ לקלל את הלילות/ להתעורר עם הדמעות/ לסלוח אלף פעמים/ לצעוק על השתיקות/ לספור את המכות/ מסתירה את הפנים". המעבר יוצר קונטרסט חזק כנגד המנגינה העגולה שבפתיח. בהמשך משולבת עדותה של עליזה לנדאו  ("איכה איכה") כמסמך אותנטי.
השיר הוא  ניסיון להמחיז את הסיפור במוסיקה שממשדרת הזדהותו הרגשית של ברבי עם ניצולת השואה. אין לי שום ספק כי ברבי גייס כוחות נפשיים כדי לגעת בטראומה ולתת לזיכרון המשך כן של בני הדור שלו. כשיר תיאטרלי – עמד במשימה בהצלחה. זוהי העצמה אמוציונאלית מתוך תחושה מזדהה של סיפור השורדת.

*** השיר הוא חלק מפרויקט "פסקול שלישי" של "זיכרון בסלון".

זיכרון בסלון ריטה, סיון טלמור ובניה ברבי – שורדת

השתגעתי אני מודה/ לא ידעתי לאן אני נכנסת/ מאוחר אולי לברוח/ או לשחק עם זה תופסת
נוסעת זה הזמן שלי/ כבר לא מפחדת/ ארזתי את האומץ/ כשהיד שלי רועדת
כותבת לי עוד מכתב/ שעכשיו יהיה לזיכרון/ זה כואב וזה שורף/ והכל נכון
לריב איתך שעות/ לקלל את הלילות/ להתעורר עם הדמעות/ לסלוח אלף פעמים
לצעוק על השתיקות/ לספור את המכות/ מסתירה את הפנים
צודקת או טועה/ לא יודעת לאן אני עוזבת/ מוקדם מידי לשכוח/ או להגיד אני שורדת
שומרת על הלב שלי/ כבר לא מוותרת/ נשבעתי גם באלוהים/ לשם אני לא חוזרת
אוספת את כל השברים החברים/ ויוצאת לדרך/ שמתי כתר ושמלה/ אז מי עכשיו המלך
אייכה? אייכה?
הגעתי לארץ, נישקתי את האדמה/ פחדתי שלא יאמינו/ אז השארתי את פולין מאחור
את המכות/ את הדמעות/ את הריבים עם אלוהים
הקמתי בית/ אני חיה/ עם ישראל חי

זיכרון בסלון פייסבוק