חדוות-שמחת ההתבוננות בטבע ובעולם, בעיני הילדה של עדולה (שם העט של המשוררת סבינה מסג) – היא שמחברת את חוה אלברשטיין לשירים, שאמהות ואבות המתגעגעים לתרבות ילדים נשכחת, ישמחו להשמיעם לילדיהם כ"שירי ילדים".
ילדת טבע, היא ילדה שנשארה קצת מאחור. המקום התמים והראשוני הזה, שלא הגיע אל איצטדיוני הפסטיגלים, אל ההתלהמות של תרבות הילדים. שירים שמחברים געגוע למשחקי ה"תופסת" וה"מחבואים" אל נופים מקומיים בפשטות של ציורי ילדים תמים.
הכל כאן שואף לתום הזה. המילים, הצלילים, האיורים. חוה שרה וקוראת (ברגישות מופלאה). קוראת ושרה. החיבור יפה, קוהרנטי. אישי.
האם הילדים של 2011 יקבלו את השירים והמנגינות האלה? שאלה שלא הייתה צריכה להנחות את חוה אלברשטיין בהחלטה ללכת על אלבום שירי ילדים כזה. היא הוקסמה מדרך ההתבוננות הציורית, האנושית, החמה והחכמה של עדולה בטבע, וכך נולדה המוסיקה, לא להיטים לתחרויות שירי ילדים וכוכבים נולדים, אלא מנגינות, קצבים, הרמוניות ושירה, שיש להם דינמיקה משלהם, שאינם קשורים בזמן – בעלי מרקם על-זמני של צבעים מוסיקליים, בעירוב סגנוני שיש בו פופ, קלאסי, עממי, מכל הבא.
חוה ממשיכה את תפקיד המספרת, חיה בעולמה, אינה מנסה להאפיל על השירים. הטונים נינוחים. העיבודים מסוגננים בהתאם. שימוש רגיש בכלים אקוסטיים (כלי הקשה). לחנים מורכבים, גם סימטריים, יש כאלה ויש כאלה. יש שירים שמאירים יותר פנים בלחניהם – "הדב, הנשר והדג", "ראיתי אניה". יש שפחות. יש שמתחברים בעיבודים לשירי עם מארצות אחרות ("שיר" בעיבוד בסגנון קלטי) יש תיאטרליים מחוייכים כמו "נמלה", שמושר כמעט אקפלה בליווי הקשה בצליל אפריקאי, וגם שיר אווירה כמו "על הים" שחוה אלברשטיין שרה בסגנונה הקלאסי כביכול "למבוגרים" – קצת במנותק מהאופי של האלבום. כנ"ל השיר המקסים המסיים – "קידוש".
נדמה לי שלא מצאתי אפילו ילד אחד בשירים, אבל הילד המתבונן שבי התעורר והתאהב במה שאוזניו שמעו ודמיונו ראה, והייתי נותן לילד שלידי (בן, בת נכד), גם אם אינו "ילד טבע", להקשיב ולהתאהב. אולי לא התאהבות מהירה, אבל מהסוג שאינו אינסטנט, שמתפוגג אחרי שתי האזנות, הולך וגדל. קסם שירי ילדים שחוזר.

* האלבום הוקלט במקביל לסיבוב ההופעות של חוה אלברשטיין עם שותפיה למופע עובד אפרת שהלחין חלק מהשירים באלבום ועיבד יחד עם חוה אבי אגבבה – תופים כלי הקשה., ערן ויץ – גיטרות יוקליי ובנגוליילי. בנוסף להם התארחו בהקלטות יובל כהן – סקסופון, רועי רייק מ'הקולקטיב' – מפוחית ואיתי אנגל, נכדה של חוה. האלבום יצא במארז יפה, המכיל חוברת עם מילות השירים מעוטרים באיורים בטעם של פעם של צחי בן מנחם.