יש שירים שטבועים בחותם הביצוע המקורי שלהם, כך שאפילו קאבר של יוצריהם אינו יכול להפקיעם מחלקתם הראשונית. יהודה פוליקר במסגרת "שירים שהלחנתי לאחרים" בהפקת תמיר מוסקט, חוזר ל"אור בקצה" שכתב לאריק איינשטיין לאלבומו "לאן פרחו הפרחים" (1997) על רקע התחושות הקשות בעקבות רצח רבין. למרות הקונוטציה השלילית הזו, האור בקצה המנהרה הוא משפט עידוד ותקווה כדבר מחמם וחיובי , לעומת החושך שנתפס כאפל וקר. כמעט כל סיטואציה שלילית מולידה אפשרויות חדשות, או מראה באור שונה את המציאות .
פוליקר כתב לחן יפהפה מבחינת המבנה והקצב שהכיל את המורכבות של אור וחושך. בקול של אריק איינשטיין שמעתי אור בקצה מנהרת החושך, משב רוח מעודד ומחזיר לחיים. אצל פוליקר זה יותר סיפור אישי נגוע בכאב של אדם שמת מפחד. החושך אצלו יותר דרמטי מאשר אצל איינשטיין. האור בקצה שלו הוא בעל מטען נוגה. זו פרשנות יותר מלנכולית ודאוגה מאשר גרסת אריק איינשטיין, והיא מיוחדת ומפעימה בפני עצמה.
יהודה פוליקר אור בקצה
אריק איינשטיין – אור בקצה
יהודה פוליקר האור בקצה
החיים ילדתי/ זה סיפור רציני/ לפעמים אני מת מפחד/ מהצל של עצמי/ מכל מה שסביבי
יש לפעמים רגעים ונדמה/ הנה האור בקצה/ ופתאום זה חושך
וגם את כמו כולם/ שאיבדו את דרכם/ תחפשי איזה אור בחושך
תתבגרי תשתני/ הזדקני ותיראי/ יש לפעמים רגעים שנדמה/ הנה האור בקצה/ מפרפר בחושך
כל הנרות/ שהדלקנו בלילה/ לא יגרשו את החושך הקר הזה/ כל הרוחות שנשבו כל הלילה
לא יכבו את האור בקצה/ לא יכבו את האור/ שעולה בבוקר
תחפשי תשאלי/ וגם את תגלי/ התשובה עוד נישאת ברוח/ יש כתובות על הקיר/ בכיכר של העיר
יש לפעמים רגעים שנדמה/ הנה האור בקצה/ מהבהב בחושך
כל הנרות…
יהודה פוליקר – שירים שהלחנתי לאחרים