אל תתווכחו עם דואט כזה. פשוט תנו לעצמכם להילקח בשבי הקולות המתרפקים, המנגינה הנוגה-ענוגה, הסלסולים הקוליים הקלים שמקשטים, קולות המיצרים אווירה שמימית. יובל דיין ובר צברי מתמסרים כל אחד במנעד הרגשי שלו לתחושה ש"אהבה כזאת כבר לא מוצאים". האם פעם היתה אהבה כזו? האם כותב המילים יודע משהו על מהות הפערים?
אל תחפרו להם. העיקר ש"מיליון עננים" לא יכסו את  האור שהיא האירה בו את חייו. לא סתם אור – "כי את השמש שיש בחיי" או כמו שסטיבי וונדר שר: you are the sunshine of my life. תגידו אהבה. מי יתנגד לאהבה. דיין את צברי משכנעים  גם ציניקנים חשדנים. זה דואט שמתנגן כדי לתת לנשמה לגבור על הגוף. גבר. מרים ידיים. 

יובל דיין ובר צברי מיליון עננים בימוי, תסריט ועריכה: תמר גורן

כמה זמן עבר/ הלב התכווץ לי, סוחב איתו מפה לשם
והרגש כבר/ נכנע מסתגר, עד שמישהו יבוא וייקח
לא מבינה איך/ כשכולם נעלמו אתה נשארת תמיד אחרון
בשקט לחשת/ ״אני כאן לתמיד עד הסוף״
אני פותחת את הידיים/ אהבה כזאת כבר לא מוצאים
ואם תרצה גם השמיים/ ילחמו בעונות השנה
עם מיליון עננים שלא יכסו/ את כל האור שיש בחיי
מיליון עננים לא יכבו/ אתה השמש שיש בחיי
כמה זמן עבר/ לקחתי רכבת, הייתי חייב רק איתך
וזה קצת מוזר/ תראי איך ברגע הלב משתכנע, נשאר
אני לא מבין איך/ כשכולם נעלמו את נשארת לידי אחרונה
ואת מחייכת/ כי אצלך זה אותו הדבר
אני פותח את הידיים/ אהבה כזאת כבר לא מוצאים
ואם תרצי גם השמיים ילחמו בעונות השנה/ עם מיליון עננים שלא יכסו
את כל האור שיש בחיי/ מיליון עננים לא יכבו/ כי את השמש שיש בחיי

בר צברי פייסבוק

יובל דיין פייסבוק