בעידן שכל יוצר שלישי מוציא שיר, שאיתו הוא רץ לקבל עזרה נפשית, ילון לוי צריך לעבור תחקיר (יכול להיות פסיכולוגי) על האופטימיות הנאיבית שלו. אם השיר הזה היה תרופה אמיתית למצוקות הנפש – היו עומדים אצלו בתור במקום לפסיכולוג. אלא מה: "בסופו של יום תמצא את המקום" נשמע כמו סיסמת פרסום למוצר אינסטנט המתיימר לספק מרגוע לאיש לחוץ.
יש תחושה שילון לוי עושה שימוש במילים כדי להגיע למה שהוא טוב בו – מוסיקה ונגינת גיטרה. כזמר לא הייתי ממליץ לו להתקרב לאקס פקטור. מצד שני, ויש צד שני: במוסיקה של השיר יש אלמנטים יפים: המנגינה הנוגה-מתקתקה, העיבוד האקוסטי שמחליף הילוך ומתעבה בקולות, גיטרות, ובסולו גיטרה מגניב. בסופו של יום, יש מקום לאמץ את השיר כהימנון אמונה שיהיה טוב, שבסופו של דבר העניינים יסתדרו לטובה. על כך ייאמר אשרי המאמין. נדמה לי שילון לוי שר את הפשטות הלא מתוחכמת הזו (במילים) בכוונה טהורה ובלי טיפת ציניות. גם זה משהו. יאללה תצטרפו.
ילון לוי בסופו של יום
ישנם אנשים/ כל כך לחוצים/ אולי גם נדע להירגע
ישנן דלתות/ כה רבות/ אפשר גם לשנות/ הן רק החלטות
בסופו של יום/ תמצא את המקום/ אז תקשיב לליבך/ ותלך עם האמת שלך
לך עד הסוף ותבין/ שגם אם טועים/ אז לומדים/ ומשתנים
בסופו של יום/ תמצא את המקום/ תחזור לעצמך/ תקשיב לתחושה שלך
בסופו של יום/ תמצא את המקום/ תקבל את עצמך/ תתחבר לאמת שלך
בסופו של יום/ תמצא את המקום/ שלם עם עצמך/ עם הרגע והחוויה
