בתוכניה של הפסטיבל נכתב כי הרוק הוא "ילדו החוקי של הג'אז". יותר נכון יהיה לומר ששניהם נולדו מהבלוז, אבל המרחק שנוצר ביניהם הוליד ברבות השנים ניסיונות לקרב אותם, ואפילו להתחבר. מיילס דיוויס, למשל, נחשב לאחד החלוצים הבולטים במיזוג בין שני הסגנונות. "דם, יזע ודמעות" היו מקוריים ומיוחדים בחיבור, כי הם לא הלכו בתלם מיינסטרימי ויצרו חידוש – פיוז'ן – בתפירה של אלמנטים ג'אזיים לרוק. הסגנון ישב חזק על עיבודים לכלי נשיפה אנרגתיים, כמו ב- 'Go Down Gamblin.
המופע Spinning Wheel בפסטיבל יפוג'אז בהובלת הסקסופוניסטית אליסון יאנג מקנדה, התיימר לחבר בין השירים של הלהקה המיתולוגית ובין העיבודים שרקחה יאנגל לחמישיית נגני ג'אז.
בסופו של מופע ניתן לסכם: היומרה נשארה יומרה. אליסון אתגרה את הקהל לזהות את השירים (לפי מנגינותיהם). כשמישהו זיהה את You've Made Me So Very Happy, היא הגיבה בהתלהבות, כאילו פוענחה חידה קשה. כל השאר היה מפגן ג'אז שלה בעיבודים שפתחו מסלול לה ולנגנים באוריינטציה ג'אזית. המנגינה הפכה מעין "סטנדרט". כידוע, נגני ג'אז רבים אוהבים לאלתר על קומפוזיציות בזכות אקורד מוכר, ואחרים מנצלים מנגינות, בונים מתח מלודי תוך הדגשת הקצב, ומשאירים דלת פתוחה להמצאות הרמוניות. זה מה שקרה כאן. הפיוז'ן של "דם יזע ודמעות" נותר כחיבור מקורי אולטימטיבי, שהטביע חותמו על המוסיקה לדורותיה. הג'אז של אליסון יאנג ווההרכב נשאר מפגן חד-פעמי של ג'אז. לא המציא משהו חדש, כפי שהלהקה הנ"ל המציאה.
מה כן? אליסון יאנג, שיער אדמוני מקושט בפרח, ניגנה בסקסופון ביצירתיות ובכישרון אינסופיים בהשפעות שיונקות מדקסטר גורדון ועד סוני סטיט. אליסון מהמוסיקאיות שמאתגרות את עצמן. ורסטלית, אנרגתית. החיבור עם הגיטריסט האוסטרי המעולה, ג'ו ארמן ועם מייק דל רו, ההולנדי, היה כשלעצמו אינטרקציה ממדרגה ראשונה.
"דם יזע ודמעות"? אני חוזר בשמחה לאלבומים המקוריים של הלהקה, שאכן הגשימה הלכה למעשה את החיבור בין רוק וג'אז. (האזינו בקישור למטה)
אליסון יאנג (קנדה) – עיבודים, ניהול מוסיקלי סקסופון, ג'ון ארמן (אוסטריה) – גיטרה, מייק דל רו (הולנד) – פסנתר, רם ארז – בס, רועי קימלמן – תופים.
צילום: מרגלית חרסונסקי
You've Made Me So Very Happy
Spinning Wheel
. Lucretia Mac Evil
I Love You More Than You'll Ever Know
