שירי אלקבץ תוהה על עצמה, מדברת על שינויים, חושפת חולשות, שואלת שאלות. נואשת, מבקשת תמיכה. מה רוצה שירי אלקבץ? המבוכה והבלבול מתועלים למנעד רגשי שמבהיר כי הרגש לא תמיד אקוויוולנטי לשכל. כשאת לא יודעת בדיוק מה מהות המבוכה, השיר הופך סוג של טיפול פסיכואנליטי עצמי – מקום להקשבה לעצמך לתהליכים המודעים והלא מודעים שמקננים בך.
השיר אינו קוהרנטי מבחינה לירית, יש בו שורות פרוזאיות  פשטניות כמו "למה היאוש מחלחל בי/ לא יודעת מה יהיה בסוף". במנגינה, בהרמוניה היפה ובטון מצליחה שירי אלקבץ להביע תחושת אמת. יש בה גוון אפרורי רגיש מפעים, שמעניק ליצירה רמת אמינות גבוהה.

העולם נברא על מים/ איך אנחנו משתנים/ אני חולמת רק על בית/ עשוי בטון ואבנים
לא תמיד אני זוכרת/ להשען ולהרפות/ נלחמת ובוערת/ בטיפשות כזאת
תן לי יד על גשר צר/ כשהתחייבנו הכרנו לא הכרנו/ לא יודעת שום דבר
רק להאמין נותר/ לקפוץ אל המים/ לפתוח ידיים לחבק/ את כל מה שיבוא
למה היאוש מחלחל בי/ לא יודעת מה יהיה בסוף
נותנת למציאות העיוורת/ להתל בי עד דמעות
קנאה ושקר/ האם אני כזאת?
פתאום נבהלתי/ תודה שנתת לי לראות
תן לי יד על גשר צר…