לתמונה יש כוח לתפוס ולהעביר רגע מדויק אחד שטומן בחובו עולם ומלואו. לי אושר שרה ברגישות מופתית, בלחן נדיר תחושה שמתחילה ב"תמונות ישנות" – שחומקות ממנה. היא מבקשת להנציחן, שלא יתפוגגו. הזיכרונות אינם יכולים להתקיים בעומק ההכרה בעולם שבו הכל אלסטי ופלסטי, מחפשת  מילה "שלא תיגמר". שתתארך בזמן.
אושר אינה נופלת למלכודת נוסטלגית חלולה. היא מבקשת להפוך את הגעגוע למהות עמוקה מתמשכת.
המוסיקה בעלת איכות לירית משדרת תחושת אמת של נפש חפצה.  יופייה חד פעמי, שייכת לתחום הסינגר סונגרייטרים הבלעדיים -במשמעות הכוללת של מילים-לחן-ביצוע ועיבוד. אושר שרה את המילים ברגישות מופתית, במנגינה שמסייעת להבעת משאת הנפש, בהרמוניה טהורה, בצלילי גיטרות בהירים שמוסיפים נדבך חיוני למרקם המוזיקלי.

**** שיר שנכתב מתוך געגוע לאישה שלי אושר כמהה לתפוס עוד רגע אחד ממנה כדי "שלא יגמר". הטקסט מבטא סיפור פרידה אישי של הזמרת מדודה שלה שהייתה חלק משמעותי מאוד בחייה ומנסה לשפוך
אור על תחושת האובדן שלא נעלמת גם בחלוף השנים. לי: "׳פירות מפלסטיק׳ היו מונחים שם בקערה על השולחן בבית של דודה שלי. ואני נגסתי בתפוח כי לא יכולתי להתאפק ובעיקר בגלל שרציתי להשאיר שם סימן.
הרצון לשמוע עוד מילה ממנה, להריח את הריחות, לקבל עוד חיבוק, שתבוא ותפתח את הדלת כשאני מגיעה או סתם לשבת לצחוק ולדבר איתה על החיים.. אני פשוט מתגעגעת".

לי אושר פירות מפלסטיק

ריח של תמונות ישנות/ מפזר בי רגש/ שעוד לא יצא לי לפגוש בחיי/ געגוע שהוא עמוק
ויוצר בי סדק/ בואי ותכניסי בו אור/ משלך
אולי רק תתני לי עוד מילה שתישאר/ למתוח ,למרוח עוד דקה/ שלא תיגמר, שלא יגמר

מה עושים עם הזיכרונות/ כשהכל אלסטי/ קערה גדולה של פירות/ על שולחן
עוד פעם לא תתני לי לטעום/ כי הכל מפלסטיק/ לא שלא יצא לי לנגוס/ בכולם
אולי רק תתני לי עוד מילה שתישאר/ למתוח ,למרוח עוד דקה/ שלא תיגמר, שלא יגמר
המצפון בחגים/ איך שמים מצעים/ טעמים מוכרים/ והריח/רק מבקשת אולי…

לי אושר פייסבוק