מרץ 2024, צהרי שישי היכל התרבות ת"א. עדיין מלחמה. עוד רגע היא תעלה לבמה. אולם מפוצץ. סולד סולד אאוט. גם מארינה מקסימיליאן תתייחס לכך, שהימים אינם ימי חגיגות, העולם שחרב על אלפי בתים, חטופים עדיין נמקים במנהרות החמאס, ועדיין זה נראה כי השיבה לחיים חזקה יותר מכל הטראומה. האסקפיזם מנצח את הקטסטרופה. בידור כהסחת דעת נפשית.
אכן הייתה חגיגה. מוסיקאית וזמרת בעלת מנעד קולי מפתיע שמשאירה את כל הטיעונים השכלתניים מאחור, נותנת לרגש לרוץ קדימה. להתרגש יחד איתה. זה קורה כאשר היא נסחפת בסערה שתכליתה משאלת לב  – עם אחד לב אחד. "אנחנו נינצל רק אם נשאר חזקים ביחד". ו "ולא ניתן לאף אחד / להפריד אותנו". מארינה משחררת מניפסט הצלה לעם שנמצא בטראומה. אני מוכן לחתום על הטון הנמוך, שנוסק גבוה. מוסיקה מעצימה. סולם רגש שאינו משקר: מארינה לגמרי נמצאת עמוק בתוך הנרטיב הזה. העיבוד מוסיף נדבך דרמטי. ה"מזרחית בנוביגוד" ממלאת את השיר בעוצמת האמונה שלה, שהופכת לזעקה. בעקיפין – שיר מחאה פוליטי: יש כאן מי שהולך בדרכי ההפרד ומשול, עושה הכל, שלא נשאר חזקים ביחד. מארינה מעדיפה לא לחשוב פילוג ומחאה. היא בוחרת בחיבוק גדול. זה מספיק.
הופעה של דפדוף על פני קריירה מדהימה בגיל 36. תביטו ברשימה למטה. מארינה מקסימיליאן בשלה ובוגרת למופע שהוא תמצית של תחושה עכשווית, כזו נשמעת מזוקקת, אמינה, עוצמתית. מחוברת לעברה. ההתרגשות הופכת לתזזית של תנועה, כוריאוגרפיה אישית, ירידה צפויה אל הקהל, מפזרת אהבה למעריצים.
פתחה באקפלה עם "הלב שלי בבית", שנכתב  על רקע ההתרוצצות סביב הממ"ד באמצע הלילה. המוח הקודח שיתף את אהוד מנור ("אין לי ארץ אחרת") ואת יהורם טהר-לב ("עוד לא תמו כל פלאייך") בפאזל.
זרם המחשבות קולח בקולה הנרגש. השיר מחדד את האנדרלומוסיה שקיימת בחיים בארץ. מארינה מצליחה לשדר עירוב של דברים מנוגדים, שיש בהם מידת חגיגיות מתוך סערת רגשות, שיר אמוציונאלי נוגה, המתאר את תהליך ההתקשרות לארץ כחוויה טראומטית.
ב"ימים חדשים" היא שרה: "עשית מה שאפשר/ נשארת עם טעם מר/ אומרים לך אין דבר/ עכשיו נותר לך לקוות / להזדמנות טובה שתגיע ותניע". זהו  חשבון נפש מנקודת זמן בהווה. על המאזניים מונחות טעויות העבר מול תקוות העתיד. השירה המאופקת נובעת מכך, שהמילים אינן משדרות תחושה של תסכול או מרירות. היא לוקחת אחריות על מה שעשתה, או חוותה בעבר. למדה את הלקח. במקום הקוצים בשושנה, היא בוחרת "לשתול כלנית", שתסייע להרפות, לקדם פני הטוב שבפתח.

מארינה מקסימיליאן בהיכל התרבות תא – ימים חדשים

זוהי מארינה מקסימיליאן אופטימית ומפויסת, שמתכנסת לתוך עצמה כדי להסיק מסקנות ולראות את הבאות באור חיובי. המנגינה, הטון הנוגה משהו, אבל המפוכח, מנותבים למקומות האלה. קרובה מאוד אל עצמה, מצליחה להביע את הפנים ללא מלודרמה, מה שהופך את ההבעה לאותנטית במוסיקה דרמטית שיש בה עידון מקסים. ההתרגשות ב"ימים חדשים" חוצה את הבמה עד ליציעים. שירי אישי מצמרר.
ב"בוער בי השינוי" שרה על משבר יחסים. על עולמות שהפכו מנוגדים. גם חופשה, שכביכול שמסמנת בריחה למקום רחוק, שלא תצמצם מרחקים שנפערו ביניהם.
ב"יש פה בית" מארינה שרה תחושות שליוו סיטאוציות ראשוניות של אהבה. פתאום השתנה משהו בחיים. פרט לשני אנשים – יש בית, סיטאוציה, שמשנה נפשית את ראיית העולם האישית.
התחושות מציפות מתוך חלום שמחזיר ללילות ההם. בלדה "שקטה" של  רגש ומודעות, המשדרת רגיעה של אחרי בשירה מאופקת, שמתמקדת בגעגועים מתוך פרספקטיבה. תערובת של מתיקות רומנטית ופיקחון רציונאלי.

ב – "1990" מארינה חוזרת לשנת העלייה שלה לארץ. היא הייתה אז בת שלוש. השיר הוא חשבון נפש. יש מילים כמו "חירות" שגורמות לאנשים לארוז מזוודות ולנדוד כדי למצוא את החופש במקום אחר. אבל אז מתברר שאידיאלים לחוד ומציאות לחוד.  גם ב"פלשטינה" זו אינה החירות עליה חלמו. האם לארוז שוב מזוודות? הבחירה היא להמשיך ולא לחכות שזה יגיע מאליו. ההחלטה החיובית כשלעצמה – תביא בסופו של דבר את האושר.
האופטימיות הזו הובילה לבלדת פסנתר נוגה. סיפור שהיא שרה באיפוק מעודן, ללא דרמה, במנגינה טעונת געגועים, שמנסה להכיל  משקעי העבר. שיר מנקודת מבט בוגרת שמסכם את מארינה של התערות מופלאה בארץ ובתרבות שלה.
ההתערות מגיעה עד  "עמוק בטל" של לאה גולדברג, שמארינה לוקחת לשירה מודרכת בציבור, ועד "שוב" ("חזרת פתאום")  של דפנה עבר הדני ושמוליק קראוס וגם בהתחברות לקהל הגדול, כשהיא משוטטת ביציעים עם "אפסבלנות". ה"ביחד" לקראת סיום. ממלא את השיר בעוצמת אמונה שהופכת לזעקה.
שירים באנגלית: את Tango היא ביצעה בגרסת פאנקי באינטרקציה עם  מיכאל הרשליקביץ׳ בצליל גיטרה אקוסטית שיצר מתח בונה.
ל – Eye in the Sky של אלן פרסונס פרוג'קט היא התיישבה לנגן בפסנתר לקאבר שהתפתח לסערה דרמטית בשליטה קולית וירטואוזית.

את I Trust This Man Mother, מעין בלוז עם נגיעות ג'אז, שאומר התפקחות של מי שהגיעה למסקנה, כי היא בשלה לאהבה, היא שרה בליווי של גלעד אברו על הבס, שהוסיף לשיר עוצמה בסולו  מבריק. מגיעים גם הבלדה המלנכולית המקסימה "I Know" מתוך האלבום "Step Into My World". כמובן – Hurrican, אולי השיר שנשמע הכי בינלאומי שלה.

מופע יפהפה של מפגש בין שפות, סאונדים, מקצבים ובעיקר מימוש של כל הצבעים שהצטברו בה עד היום. זהו סיכום היצירתי שהוא תמצית  המסע המוסיקלי שלה מאז ההיחשפות ב"כוכב נולד", סיכום המתלכד לתעודת זהות אומנותית מגובשת של זמרת-יוצרת, שחיה את הבמה בספונטנית טבעית, משאירה אותך בהרגשה שהיא נהנית מכל רגע. גם אנחנו.

נגנים: עופר לוי – תופים, גלעד אברו – בס, מיכאל הרשליקביץ׳ – גיטרות, עומרי בר– קלידים

1.הלב שלי בבית . מתחיל אקפלה
2. טו פיגז
3. ימים חדשים
4. בוער בי השינוי
5. רגעים
6. יש פה בית
7. 1990
8. עמוק בטל
9. מרוב השעמום
10. אפסבלנות
11. אני הולכת
12. טנגו עם מיכי
13. איי אין דה סקיי -פסנתר
14. איי טראסט +אברו
15. חזרת פתאום -פסנתר
16. איי נוו
17. הוריקן
18. גלואו
19. תני לו לראות
20. חזקים ביחד
21. ביחד
22. שולחנות

צילומי סטילס: מרגלית חרסונסקי