משהו במוסיקה מחזיר לשנות השישים, במיוחד צליל הגיטרות. זה צליל חף ממודרניות, לא מעושה. מצד שני, זה אינו פופ "צעיר" שמבטא תמימות ראשונית באהבה כמו בשירים של השישים, הדואט של יהלי סובול וזואי פולנסקי מושר בטון מאופק מתוך התפקחות בוגרת כזו שמגיעה אחרי האהבה הראשונה הסוערת. זה שיר על שינוי – "מהפיכת קטיפה", מהפיכה עדינה ביחסים בינה ובינו, שינוי לא מהפכני, לא הורס, כאילו בלי שירגישו שזה קרה, מהפיכה שהיא חלק טבעי מתהליך של התבגרות. הבר בשיר מסמל בד"כ אנרגיות של צעירים, שחרור, חופש וזריקות. השינוי שנשקף במראה מעיד על איזון, רוגע=קטיפה. אפילו חוויות מלחמות הכוכבים בסרטים ("הטיול של הגלקסיה בחלל") נשכחו. עם כל השינוי, המתבונן בעצמו מן הצד חש קצת מוזר, כאילו הוא נהנה מהשינוי, אבל עדיין לא התרגל אליו. מילים אחרות: שיר של התבגרות שעדיין שומר על תמימות. כזהו גם הביצוע והמוסיקה שומרים על טון של הבלגה תמימה, ללא היסחפות. שיר יפהפה.
משהו משתנה בך / מה שהיה פחות חשוב
מהפכת קטיפה בלב שלך/ עכשיו זה קצת פחות מפחיד
לא ברור איך זה קרה/ מהפכת קטיפה, מהפכת קטיפה
והמראות מאחורי הבר/ כבר לא מראות אותו דבר
או הנה בא זמן קצת מוזר/ מוזר…
על מה הם מדברים ברחוב?/ אולי הם שכחו בכלל
את הטיול של הגלקסיה בחלל/ עכשיו זה קצת פחות מפחיד
לא ברור איך זה קרה/ מהפכת קטיפה, מהפכת קטיפה.
והמראות מאחורי הבר/ כבר לא מראות אותו דבר
או הנה בא זמן קצת מוזר/ מוזר…
שהמראות מאחורי הבר/ כבר לא מראות אותו דבר
או הנה בא זמן קצת מוזר/ מוזר,
משהו משתנה בך/ משהו משתנה בך/ משהו משתנה בך
