מה לצמד הפרברים ולגאז

מה לצמד הפרברים ולג'אז?

פסטיבל יפוג'אז, שעומד השנה בסימן של דואטים, הקדיש ערב לצמד הפרברים. השירים שלהם הלכו לעיבוד, אבל לא לאיבוד.

4/5

השאלה שלכם נכונה: מה לצמד "הפרברים" ולג'אז?. תפנו אותה לעמיקם קימלמן, המנהל האומנותי של פסטיבל יפוג'אז, שעומד השנה בסימן של דואטים. קימלמן, מוסיקאי ליגת על וסקסופוניסט מעולה, הכין רשימה של אמנים ומופעים בסימן של "אינטימי בשניים" – "כשהג’אז פוגש את הדואטים הגדולים של כל הזמנים". בין המאפיינים:.חיבור להרכבי  פופ כצמד הפרברים, קרפנטרס, יוריתמיקס, סיימון וגרפונקל.
שירי פופ "מכוסים" בסגנון ג'אז אינם משהו נדיר. הרמוניזציה מחדש של מנגינה בשינויי אקורדים נפוצה מאוד בתרבות הג'אז של ספר השירים האמריקני הגדול. ברור שרוב "סטנדרטי  הג'אז" לא היו במקור יצירות ג 'אז. כאשר מו"לים למוזיקה השתמשו המונח "סטנדרט  ג'אז",  הם כמעט תמיד התייחסו ליצירות  המשמשות כבסיס לעיבודי ג'אז או אלתורים, בין אם הם נכתבו על ידי מלחין ג'אז ובין אם לאו.
עיבוד שירים לג'אז מתבצע  ע"י שינוי רכיבים מוסיקליים במבנה המנגינה, ההרמוניה, הפן הקצבי והאינטרפרטציה, ולמעשה הבאתו של השיר אל עולם מוסיקלי חדש.
נגני ג'אז רבים אוהבים לאלתר על קומפוזיציות בזכות אקורד מוכר ואחרים מנצלים מנגינות, בונים מתח מלודי תוך הדגשת הקצב ומשאירים דלת פתוחה להמצאות הרמוניות.
סוגי הקומפוזיציות שמאתגרות את אמני הג'אז הן מגוונות – תלויות במגמות  של המבצעים, הרקע  ומצבי הרוח שלהם. התשובה לשאלה, "מה עושה פופ לג'אז טוב?"  נעוצה בשיר שבוחרים לעבד ולבצע. הסיבות שהם בוחרים שירים כאלה ואחרים  מגוונות ולפעמים סותרות.
לא יודע מה גרם לעמיקם קימלמן  לבחור דווקא בשירים של צמד הפרברים, שהם סוג של קלאסיקה ישראלית שאינה מתחננת לעיבודים חדשים. מה הניע אותו להפקיע אותם מהגרסאות המקוריות האהובות כדי להשתמש בהן כבסיס ליצירת ג'אז חדשה? ללא ספק: הימור של ממש.
קימלמן אינו פוחד מאתגרים. הוא נסיין ג'אז. הוא העשיר את שירי הפרברים בקולות, בצלילים, באסוציאציות  ("My Favorite Things" ב"החולמים אחר השמש")  ובאלתורים בהרכב מגוון מאוד בו בלטו שיר זהבי בשירה ובחליל, כנ"ל גיל זוהר , רוני איתן בנגינה רבת השראה במפוחית והטרומבוניסט פיל אברהם מבלגיה שהעשיר בניואנסים ייחודיים.
התוצאה הייתה  פשרה מיינסטרימית עשירה בין  הפרברים וג'אז. השירים של הפרברים הלכו לעיבוד, אבל לא לאיבוד.

שירים: שדמתי, אניטה וחואן, ביתי אל מול גולן, החולמים אחר השמש, הציפורים, ערב של שושנים
נגנים: בהשתתפות: עמיקם קימלמן סקסופון, עיבודים וניהול מוזיקלי, גיל זוהר שירה, חליל וגיטרה, שיר זהבי שירה, חלילים , Phil Abraham טרומבון (בלגיה), Madeleine Joel סקסופון (אוסטריה), רוני איתן מפוחית, אבי אדריאן פסנתר/קלידים, יוראי אורון בס, יוגב שטרית תופים.

צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן