הדס אפרת כתב בספרו "מציאות רבה מדי": את הקול הפנימי שלך רק אתה שומע. לא תמיד אפשר לתעד אותו, יש בו לעיתים מימד אינטואיטיבי , משהו המנותק מנסיבות של מקום וזמן. הקול הפנימי הוא התגלות. הוא דובר אליך בשוויון נפש, הוא מתעלם מניגוד אינטרסים, ולא אכפת לו אם אתה מקשיב ואם מציית. הוא מדבר אליך לא כמו מי שזורק לך חבל, אלא כמו החבל עצמו".
יהלי סובול רתם את "מוניקה סקס" לנגן את התובנה הזו – "והקול שמבפנים/ רק אתה שומע/ הקול שמבפנים/ רק אתה יודע" על רקע מציאות של שגרה שבה אתה מחפש "עוד מנגינה/ שתיסע קדימה".
יהלי סובול הוא זה שתמיד העניק ל"מוניקה סקס" אלמנט פואטי ייחודי. השיר מקרין בגרות סולידית, במנגינה וקצב וטון פונקציונאליים אולד סקול. הקול שמבפנים מזדחל מעט החוצה בטון מתכוון, בסולו גיטרה משדרג של פיטר רוט. נעים, מגיע, נוגע. "מוניקה סקס" לא מחפשת מהפכים ופריצות דרך מוסיקליים, אבל היא נאמנה לקול הפנימי שלה, למעשה לסגנון המוסיקלי שלה. זה לא מעט.
מוניקה סקס הקול שמבפנים בימוי ועריכה: שחר אבן צור צילום: דניאל שטרית
ואם כל זה רק משחק/ כל הילדים, הפחדים/ הדמעות, הדאגות,/ החלומות.
ואתה מושך בעול/ משתדל לא ליפול/ לא לסטות ימין או שמאל/ בחילופי עונות.
והקול שמבפנים/ רק אתה שומע/ הקול שמבפנים/ רק אתה יודע.
עננים שוב בחלון/ הפינה שלך, מערה קטנה/ מחפש עוד מנגינה/ שתיסע קדימה.
זה הולך ונהיה/ יותר ברור, יותר מוזר/ יותר גלוי, יותר נסתר/ כשנכנסים עוד פנימה.
והקול שמבפנים/ רק אתה שומע/ הקול שמבפנים/ רק אתה יודע.
