מוקי משחרר אמת בוערת, הארת קיום קולקטיבית ואישית במציאות עכורה ומבאסת. זו ההיבט השפוי שלו. הראפ מורכב מהרציו (מוקי) ומהאמוציו (שקל). מצד אחד, הרע לתפארת, המשמעות שבבדידות הקיומית הסוגרת, חיים כמו אגדה, פסיכוזת המונים, זה לא מאלוהים (מוקי) ומול המציאות הזו, אתה נשאר בן אדם פגיע ללא היכולת להתמודד ולהכיל – "לא טוב לי פחד/ אין לו סוף/ ואין לי מקום לעוד לחץ" (שקל).
זה לא ראפ מחאה. זה ראפ של מי שליבו וראשו מתייחסים לאמת, למציאות, לישות הקיומית, לחיים. השילוב בין מוקי לשקל הוליד את אחד משירי הראפ הטובים של השנה. זוהי דמות הראפר המודרני, מורכבת בהרבה מכל הגדרה, וכמו רביד פלוטניק – מוקי עולה סוף סוף על ראפ אמת, לא מתחנף, משתחרר מהצורך לשקלל כל צעד וללכת על ביצים, מביט למציאות בעיניים. זה היום החדש של מוקי.
מוקי יום חדש
אני סוגר על הקירות, חלל חיצון על הבמות/ אני הכול, הכול אני, הכול בעין.
מאחורי כל השלדים והגופות פורחים מתחת לשדות/ ולכולנו על המצח אות של קין.
חיים כמו אגדה דה דה, הייליהיי דירלה דה דה/ מוות ולידה דה דה, יותר מדי מידע, תודה.
מילים קשות, מילים כמו שוט/ זה בא עם רשימת דרישות/ נכנס לפריים, נותן בשוט, שותה הרבה, עושה בושות.
ומי אמר שאין לי ארץ אחרת?
אני גם השיר וגם הספר, גם הסרט/ המשמעות האמיתית הנסתרת/ שבבדידות הקיומית הסוגרת.
והנה מגיעה שעת הנעילה לה/ בתוך הדיבור אני עולה על מילה/מעל לתודעה ומעבר לה לה,
בסוף הסיפור אני מוצא התחלה.
לא טוב לי פחד,/ אין לו סוף/ ואין לי מקום לעוד לחץ.
עוד קצת, עוד פעם/ רק תנו לי עוד,/ כתוב על העור מה שמתחת.
פסיכוזת המונים, כן?/ קיבלנו לפנים, בן.
זה שיא כל הזמנים אין./ זה זה, זה זן/ וזה לא מאלוהים, בן.
מכסים את הפנים, כן?/ אין לנו מילים, אין/ זה זן.
סופר לאחור את השנים ורץ אל האור בתחתונים/ אנ'לא מדבר עם השמיים – זה ווירטואל, זה לא חיים.
וכל מה שכתוב באתרים, בעיתונים…/ וכל אותם שקרים שרק מוכרים לנו, מוכרים.
אז אל תרגישו לי, אל תגישו לי, אל תרעישו לי/ אל תסתירו לי, אל תעבירו לי./ מה היית אומרת אם הייתי מספר לך
שכלום פה לא על אמת, החיים האלה רצח…
לא טוב לי פחד/ אין לו סוף/ ואין לי מקום לעוד לחץ/ עוד קצת, עוד פעם/ רק תנו לי עוד,/ כתוב על העור מה שמתחת.
פסיכוזת המונים, כן?/ קיבלנו לפנים, בן./ זה שיא כל הזמנים, אין./ זה זה, זה זן./ וזה לא מאלוהים, בן.
מכסים את הפנים, כן?/ אין לנו מילים, אין/ זה זן.
והנה מגיעה שעת הנעילה.
