מיילו טיש לוקח על עצמו את תפקיד האני הקולקטיבי. הוא שר שיר עצוב ודרמטי בגוף ראשון רבים.

אנחנו קטנים / אבל אנחנו קרועים/ הגם שבוורידים שלנו/ זורם אותו דם
אנחנו חיים כדי להילחם/ אבל אנחנו רק רוצים לעבור את הלילה
אתה לא שומע את הקולות שלנו/ אתה לא יכול לשמוע שאנחנו בוכים?
כי אנחנו מרותקים למאבק
אחים ואחיות/ התאספו/ כי ביחד אנחנו חזקים
איך אתם מעזים להילחם/ זה הזמן שלנו להתאחד?

את מי הוא מייצג? את כולנו? האם קיים מצב לנטיות כלליות שתקבלנה משמעות ייחודית וקונקרטית בהתאם לאדם, חויותיו, תרבותו ותפיסת עולמו? לא בטוח שמיילו טיש ירד לעומק הנסיון שלו לייצג תפיסה של ה"אנחנו". המוסיקה מנסה לתרגם "רגש קולקטיבי" שכזה:  תחילה היא  איטית מדוכדכת, בהמשך במעבר חד – מחליפה הילוך לדאנס ומאיצה כדי לבטא נפש חפצה המיצגת את  מגמת המאבק הקולקטיבי. המעבר מרומם נפש, תרצו – סוחף, מכוון לקולקטיב יותר מאשר לאני. גם אם הטקסט זה נשמע אופורי ואף סתמי משהו, עדיין חשים את הלך הרוח של היוצר בצלילים שהם פופ המשלב בצורה אפקטיבית תחושות בסולמות מוסקליים ובמקצבים פונקציונאליים. התוצאה היא שיר מלהיב עם מקדם ויראלי חזק. 

מיילו טיש The Fight בימוי שי משה משה

We are small /But we are torn
Though in our veins/ Runs the same blood
We live to fight
But we just wanna get through the night
?Can't you hear our voices/ You can't hear we cry
Cause we are caught up in the fight
Brothers and Sisters/ Gather all
Cause together we are strong
?How dare you fight/ It's our time to unite
?Can't you hear our voices/ Don't you hear we cry out loud
We could be a force to be recognized/ But we are caught up in the fight
You will hear/ Our voices, we'll be loud
We have hope/ But we're caught up in the fight
You will hear/ Our voices we'll be loud
?Can't you hear our voices/ Don't you hear we cry out loud
We are a force to be recognized/ And we won't fall in the fight

מיילו טיש פייסבוק