רון בוכניק הוא זמר של דואטים יפים. רצוי שהם יהיו מעט עצובים, מעט מתקתקים, בין אפרוריות לזריחת השמש. מבחינת האווירה והמצבהרוח, השיר הזה נשמע כמו המשך של "שקופים" שהוא חילק עם קרן פלס. הקול של העזר כנגד כאן של מירב הלינגר. המהלך המלודי, העיבוד לפסנתר, החספוס המסתורי שלו מול העידון האינטימי שלה מוביל אותם לשביל מוסיקלי דומה.
שיר על יחסים תלוי קיץ, חורף, וגשם. הקיץ חלף. כשהגשם יחזור יתמכרו שוב "אל הטוב שיורד כמו הטל מלטף את האור/ יש לאן לחזור/ יש לאן". אז מה רצו להגיד שהזמן משנה דברים מהותיים? שהחום של הקיץ העמיק את המשבר, והחורף יחזיר להם את אהבתם שנמוגה זמנית? היש סיכוי לחזור לאהבה ממכרת, או שמא זו רק משאלה הזויה? בואו נצא מזה שנשכנע את עצמנו, שחיי האהבה יהיו טובים יותר.
לא אחפור להם. שרבוט שכזה של כשהחורף יגיע יהיה טוב הוא של אשרי המאמינים, וטוב שמאמינים. בסופו של דבר המוסיקה חזקה יותר בשיר הזה. המנגינה והקולות לקחו אותי בשבי, האזנתי פעמיים, ולחצתי עוד פעם. מנגינה נוגה, מונעת בקצב מחיאת כף. הרומנטיקן שבי הרים ידיים ונכנע. יכול להיות שזה מה שרצו יוצרי השיר ומגישיו שיקרה – שאתמכר לשיר כאן ועכשיו. למה לחכות לחורף?
מירב הלינגר ורון בוכניק נתמכר שוב
בדירה שכורה/ אני לא ישנה בלילה/ ואני לא יודעת כמה/ עוד אוכל לסחוב
איך את לא רואה/ את לא רואה שמר לך/ ואת לא יודעת למה/ תמיד את מפסידה בסוף
כל הקיץ חלף ושרדנו כמעט/ כשהגשם ישוב נתמכר שוב/ אל הטוב שיורד כמו הטל
מלטף את האור/ יש לאן לחזור/ יש לאן
שוב אותה שגרה/ קפה מדליק סיגריה/ ופול מקרטני שר לך/ כשאת לבד בסוף היום
כי בדירה שכורה/ לא ישנתי כל הלילה/ ואני לא יודעת למה/ הכול תקוע במקום
כל הקיץ חלף ושרדנו כמעט/ שהגשם ישוב נתמכר שוב/ אל הטוב שיורד כמו הטל
מלטף את האור/ יש לאן לחזור/ יש לאן
