Universal Syncopations הוא אלבום של הבסיסט הצ'כי מירוסלב ויטוש והחבר מייסד של להקת Weather Report, שהוקלט בין השנים 2002–2003 ויצא ב-ECM מאוחר יותר באותה שנה. לאלבום נבחר צוות יוצא דופן של חברים ותיקים, מוזיקאים ששינו את פני הג'אז: יאן גרברק – סקסופונים סופרן וטנור, צ'יק קוריאה – פסנתר, ג'ון מקלפלין – גיטרה, ג'ק דג'ונט – תופים.
זהו אלבום שהוא בו זמנית נצחי ועכשווי. כאשר ויטוש והמפיק מנפרד אייכר מחברת ECM החלו לדבר ראשונהעל הפרויקט הזה -אחד המודלים הרעיוניים היה "Infinite Search" של ויטוש מ- 1969, אלבום של ציון דרך היסטורי נחשב במיוחד כאחד המסמכים המוזיקליים הבולטים של התקופה.
ויטוש הצליח לשכנע את כל הנגנים להשאיר את המטען שלהם בדלת. נגן הסקסופון הנורבגי גרברק, למשל, כמעט ולא ניגן בסשנים אחרים מלבד שלו; הוא גם לא הקליט תצוגה כזו של אימפרוביזציה ג'אזית מאז אמצע שנות ה-70. קוריאה, לעתים קרובות נגן רומנטי ואלגנטי, פועל כאן יותר כמו סיידמן, והאקורד הדרמטי והסטקטו שלו מאחורי שותפיו מרמזים לעתים קרובות על ההשפעה ההרמונית והקצבית המרכזית שלו ושל הרבי הנקוק בלהקות הגדולות של מיילס דייוויס משנות ה-60. הגיטריסט מקלפלין מנגן בפרצי סאונד פריכים ואימפולסיביים, מתפוצץ לתוך החללים במוזיקה ואז משתתק, כפי שעשה בשנותיו הראשונות לפני שהפך גיבור גיטרה. ויטוש, מנגן בסמכות מהדהדת, ומאלתר בזריזות, וד'גו'נט מפליא בכלי הקשה ותופים בו-זמנית.
"סינקופות אוניברסליות" מגלם את רוח התקופה ההיא מבלי להיות נוסטלגי. נראה שהתקליט הזה ממשיך מהמקום שבו "חיפוש אינסופי" הפסיק, ממשיך את הסיפור, ההוא, מטפס לרהות גבוהות הודות לקומפוזיציות והקונספט של ויטוש. זו האיכות המקשרת את האלבום לעידן שבו המוזיקה הייתה ה"אג'נדה" היחידה, לפני הטרנד הספקולטיבי של מוזיקת הפיוז'ן שבו המוסיקאים היו בתהליך של למצוא כיוון חדש.
האלבום הוא חזרה לא לצורות הישנות, אלא לאופן המחשה של מושגים הרמוניים במסגרת חמישייה המאפשרת קשר מקסימלי בין נגני האנסמבל תוך הפיכת מושגים של סווינג, קונטרפונקט והמצאה קצבית על ראשם. מ-"Tramp Blues" הצמרירי והאקספרסיוניסטי, עם ויטוס שמאלתר סביב השינויים, לנגינת הגיטרה האינטגרטיבית של מקלפלין, הבס הכפול של ויטוס ב-"Univoyage", ועד הצלילים הארוכים של הסקסופונים של גרברק על גבי המלודיות המורכבות של קוריאה ב "Brazilan Waves". זו אחת מאותן הקלטות שמרגישות מוכרות בטון, אבל הן נצחיות בקונספט ובביצוע.
ההישג המדהים של ויטוש היה להקהות את האגו והמוניטין של שותפיו לתוכנית משולבת של מוזיקה משלו (כל הקטעים הם שלו, אם כי שלושה כללו שיתופי פעולה יצירתיים עם Garbarek ו-DeJohnette). בזכות השילוב הייחודי שלו של שורשי פולק סלאביים והג'אז האמריקאי של מיילס דייויס וג'ון קולטריין. זהו ג'אז עכשווי נפלא עם תחושה של העבר, אך שבו כל הנגנים שוקלים מחדש את ההיסטוריה שלהם כדי למקסם את עוצמת ההווה.
