אלבום שלם, מהוקצע, מופק לעילא בתקופה הזו? נו טוב, זוהי מירי מסיקה. לא הסגרים ולא המגיפה ינצחו אותה. היא קרייריסטית מקצוענית. יוצרת, מעורבת יצירתית, לא עוצרת גם בימים שהתרבות על הפנים.
11 שירים חדשים שמרכיבים אלבום עוצמתי של "להיות", נוכחת, של להכין את עצמה להיכל התרבות, ברגע שהדלתות יפתחו לקהל. זהו אלבום מוכן למופע. נו דאל מומנט. שירים שלה, שתפ"ים, התאמות נכונות לאישיותה וליכולותיה הקוליות, עיבודים מגוונים, חוצה ז'אנרים: פופ, מזרחיות, ספרדי, ראפ, פולק לירי.
השירים שיגיעו לבמה: סתיו שמש הלחין נפלא את "כמה כמה", שמסיקה כתבה על אהבה כברירת מחדל. מבחינת חלוקת אנרגיות ועומק מבע – שיר שילך איתה רחוק.
בשיר "חוה" (מילים מירי מסיקה, לחן: אלנתן שלום), השימוש בסיפור אדם וחוה והקבלתו למציאות הוא מבחינתה העזה לחשב מסלול אומנותי מחדש. המוסיקה אינה מכוונת ללהיט הבא שלה, מתכתבת יותר עם הקברט, שמה דגש על הכוונה שמאחורי הנרטיב. הקצב בשיר טוען אותו בעוצמה שעולה הילוך ב"עכשיו את יודעת/ תפסת את הקצב/ את תלכי למכולת ותלדי בעצב" בטון כאוב של מי שיודעת יותר על המציאות מאשר חוה אימנו, וחושפת בפניה את האמת בנימת הטפה זועמת משהו. ההפקה המוזיקלית, הגוון הרוקיסטי, השימוש המודגש בבס, מעצימים את המלודרמה שמסיקה מייצרת. שיר חריג ברפרטואר שלה, המעיד על אומץ אומנותי בלי להתחשב בקהל שמחפש את החביב והמוכר. כאן היא לא רק שרה. היא זועקת אמירה.
מזרחיות: מארק אליהו מוסיף גוון יפהפה בקמנצ'ה ב"מרק צח", שנכנס בסערת הדרמה – על אהבה נכזבת טעונת געגועים בלחן יפהפה של דיקלה. תוגת הכאב בוקעת מכל משפט.
דואט: נרקיס חוברת ב"משה" כדי להעניק למאוויים למנהיג הגואל עוצמה נשית במפגש קולות ובלחן אולטימטיביים, שמבטאים את הדחיפות שבהגעתו.
חיבור מפרה: "אמא" עם אליה רוסיליו: מירי מסיקה שרה את המכתב שאליה רוסיליו כתב לאמו, המתייחס לסיפור חייו. הילד (המבוגר) שעדיין מחכה לחיבוק, הגם שהוא כבר בעידן אישי אחר, אחרי שמצא אהבה, ו"השריטה" שלה עברה לו מהלב. מבחינת השיר והנרטיב – השריטה היא כולה נחלתו, ועליה הוא מקונן.
אני לא מת על "חילופי תפקידים" בביצוע שירים. זהו שיר שמושר מגבר לאמו, ולכן, באופן הכי טבעי הוא היה צריך להישמע מפי זמר זכר. מצד שני: אפשר להבין את הפניה של רוסיליו למירי מסיקה. מוזיקה היא מקום בטוח להביע רגשות. היא מאפשרת חיבור לשיר ברמה הרגשית, כאילו מישהו "מבין אותו". מירי מסיקה היא כנראה הזמרת לשיר שיר אישי רגשי גם בתפקיד של גבר, שעדיין מייחל לחיבוק אימהי. מסיקה שרה את התחושה כאילו מעניקה למושא השיר את החיבוק המיוחל. המנגינה יושבת עליה ככפפה ליד, השירה מאופקת ומכילה את המשקע הרגשי של הסיפור. למעשה, העבירה את השיר למגרש שלה. מבחינת זהות אישית – מירי מסיקה היא היישות הדומיננטית בשיר הזה, יותר מאשר הסיפור האישי של רוסליו.
הפקה מוזיקלית: מסיקה שרה "אוקיינוס" על מרחקים שמפרידים ביניהם וממזגים צלילים אתניים – אפרו עם רומבה פלמנקו בהפקה שמרימה את השיר לסערת רוחות מלהיבה בסאונד מלוטש. גם השיר הזה יפאר את הערב הבא שלה.
ראפ דאנס מזרחי עממי: מורכבות ייחודית נוצרה ב"מפחד עלייך" שיר חצי הומוריסטי, חצי דרמטי על חרדות, המשלב פופ מעטנטז עם ראפ (איזי שרון), גם כאן בהפקה משדרגת.
פולק לירי: מירי כתבה על מצוקת הפרידות האישית ב"לא יודעת להיפרד", שהולחן הכי "פיוטי" (סתיו שמש) שמוסיף לסיום גוון פולק לירי נוגע ומגיע בביצוע מאופק רגשי יפה.
לא כל השירים מתחברים לאלבום חיים אולטימטיבי, ועם זאת מסיקה מצליחה להטעין את רובם בעוצמות רגש אותנטיות. לא לוחצת מדי, לא רצה לפני הטקסט, פחות מניירות, זמרת נשמה, ששרה במינונים נכונים, עולה בסולם האוקטבות במקום שצריך, מנמיכה במקום שדורש פחות. במיטבה.
מירי מסיקה אוקיינוס שירים: כמה כמה, חוה, מרק צח עם מארק אליהו, משה עם נרקיס, בכרם תימן, משיח, אמט עם אליה רוסליו, יש לי אותך עם מיקה משה, אוקיינוס, מפחד עלייך עם טאז (איזי) שרון, לא יודעת להיפרד
עיבודים והפקה מוזיקלית: רוני בראון, איתי צוק, אלנתן שלום, אורי זך.
מירי מסיקה מארחת את מארק אליהו – מרק צח
תגובה אחת
היא מאד מנסה לחקות את חברה שלה קרן פלס – היא ממש נשמעת כמוה!
חוץ מזה כל העיטורים המזרחיים בשירים נשמעים מאולצים ולא שייכים לשיר או לסגנון השיר. חבל.
השיר ״חווה״ יפה מאד, וגם השיר עם נרקיס אהבתי. גם אוקיינוס יפה.
בשביל מה צריך להכניס אימייל כדי לשלוח הודעה? זה מכביד ומיותר.
בבקשה תוציאו את זה. מאד לא מתאים ל-2021.