סרטון פתיחה: מירי מסיקה עסוקה בהסרת איפור. חיפשתי בהמשך את הנמשל: האם נשמע אותה נטו ברגעים חשופים במיוחד, "קטנים" כאלה, ללא שכבות ה"איפור המוסיקלי", ללא הג'סטות המוכרות, אפילו שיר אחד יחיד במינו? – זה כמעט לא קרה. הקהל שמילא את היכל התרבות ת"א בצהרי שישי ידע בדיוק מה הוא הולך לקבל.
שמעתי הרבה "היא מדהימה" אחרי ההופעה. יש להודות: מסיקה הרוויחה את ה"מדהימה" ביושר. אחרי שנים של סקירת אלבומיה והופעותיה, אני יכול לקבוע, שמסיקה מתיישרת עם הביקורת המאשרת את יכולותיה, יותר מאשר הביקורת המאתגרת אותה. כשהיא מוסיפה שיר חדש אחד לרשימת השירים המוכרת שלה ("שורפים ת'יום"), היא לוקחת לא יותר מסיכון קטנטן בשיר בינוני שמתאייד אחרי האזנה אחת.
ה"מדהימה" מגיע לה בזכות היכולת לחצות את הקו מרומנטיקה אל שדה השירה הדרמטית, ולנצל את מלוא טווח הקול שלה, כדי לזעוק את כאבי האהבה (השיר "מאמי") או לשיר "אישה חרסינה".
מירי מסיקה מאמי
מירי מסיקה – אישה חרסינה
מירי מסיקה מקצוענית, זמרת עם נוכחות קולית-רגשית, ורסטילית, מתחברת יותר ויותר למזרח בשירים ("זהרה", "בת המלך"), בסלסולים, בעיבודים, בתנועות הידיים והגוף. מסיקה אינה זמרת מזרחית. הערביות אינה טבועה בדמה, הגם שתמיד אפשר לדבר על "שורשים מרוקאים". דיקלה היא זמרת יותר אותנטית מהבחינה הזו. מסיקה היא מה שנקרא "זמרת של רפרטואר" מצוינת, מהסוג שמסוגלת לאמץ מבחר עשיר של סגנונות משפות ותרבויות שונות, כדי לנסות ולהעניק להם את התוכן האמוציונאלי שלה, ומבחינה זו היא זמרת רגש בראש ובראשונה. ערבית מרוקאית היא פחות מטרה ויותר אמצעי.
מירי מסיקה זהרה
התמהיל הוא שקובע. קחו את "אוקיאנוס" בקצב האפרו-רומבה-פלמנקו הזה, שמתכתב עם צלילים כמו של הג'יפסי קינגס. היא לא תוותר על שיר כמו "לשם" (קרן פלס) אחד השירים ש"מגדירים" אותה, בעיבוד משובץ נגיעות פלמנקו, גם לא על "נובמבר", לא על "אף אחת" הפעם בדואט עם האורח דויד ברוזה באינטרקציה מעולה של שלושה שירים, שניים מהם מהקלאסיקות של "האישה שאיתי".
דויד ברוזה מירי מסיקה האישה שאיתי
מירי מסיקה דויד ברוזה – אף אחת
דואטים מצויינים נוספים: "שיר לשירה" עם מאיה בלזיצמן ששרה וניגנה בצ'לו בעת ובעונה אחת, מיכאל בן דוד, הטנור האמוציונאלי הנפלא מאקס פקטור ב – "אמא".
מירי מסיקה מאיה בלזיצמן – שיר לשירה
מירי מסיקה עם מיכאל בן דוד – אמא
עדן חסון לקראת סוף המופע – רידד יותר מאשר שידרג. זה היה אירוח סתמי, רק בשביל השמח. גם במיינסטרים, על מסיקה להתכנס יותר לתוך עצמה ולנסות מוסיקה יותר אישית, אפילו אחרת. פחות חגיגות, פחות מקרופון לקהל, יותר אינטימיות. הגיע הזמן להרגיע מעט. לרסן את האובר הזה. עם הכישרון שלה, היא מסוגלת.
"מפחד עלייך" לקראת סיום בחבירה לראפר איזי (ארז שרון), שדמותו נראתה על המסך – הוא ניסיון מוצלח לפופ-ראפ מורכב, שמוציא אותה מאזורי הנוחות שלה, ומוכיח, כי היא מסוגלת לחבר את האנרגיות שלה לפורמט שהוא אינו המיינסטרים הצפוי.
בשורה תחתונה: התחושה היא של המיטב במיטבה – איזונים בין זמרת ונגנים. דינמיקה טובה. העיבודים וההפקה שדרגו לה בתוספת קצב דאנס פאנקי, שפוגש אותה בשיאי המנעד הקולי-רגשי, גם בנגינה מצויינת של אייל הלר בגיטרות, ערן מיטלמן בקלידים, כמובן – בלזיצמן.
מירי מסיקה – "לשם"
נגנים: אורי זך ניהול מוסיקלי, כלי הקשה, ערן מיטלמן – קלידים, אייל הלר – גיטרות, מיקי ורשביאק – בס, תומר צידקיהו – תופים. מאיה בלזיצמן – שירה צ'לו
שירים: פתיחה (בת כמה), ברכת המלך, אוקיאנוס, כמה כמה, מאמי, אישה חרסינה, באה אליכם, שיר לשירה, אמא – עם מיכאל בן דוד, שורפים ת'יום, יש לך אותך, זהרה, חווה, האישה שאיתי עם דויד ברוזה, אף אחת עם דויד ברוזה, סיגליות עם דויד ברוזה, מלך – עם עדן חסון, אין יותר מועדונים – עדן חסון, מפחד עליך, נובמבר, לשם, שיר תקוה
צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי
