Untitled-16

מירי מסיקה נובמבר

היא שרה "כמעט התפוצצנו מאהבה קרה" מהי אהבה קרה? התשובה נמצאת כנראה בשורה שאומרת שהוא מעולם לא יבין מדוע היא הוציאה אותו מחייה. שיר של קרן פלס שממשיך להיות אחד מלהיטיה הגדולים של מירי מסיקה. 

מילים ולחן: קרן פלס
3.5/5

היא שרה "כמעט התפוצצנו מאהבה קרה" מהי אהבה קרה? התשובה נמצאת כנראה בשורה שאומרת שהוא מעולם לא יבין מדוע היא הוציאה אותו מחייה. שיר של קרן פלס שממשיך להיות אחד מלהיטיה הגדולים של מירי מסיקה. 
זהו שיר פרידה שמסרב להיות דרמטי במובן המקובל; אין בו צעקה, אין בו התפרצות – אלא הליכה שקטה, עייפה, כואבת, אל מחוץ לחיים משותפים שכבר התרוקנו ממשמעותנובמבר הוא לא רק חודש, אלא מצב תודעתי: סוף סתיו, תחילת קמילה, עולם שצבעיו דוהים. העננים אינם בשמיים, אלא בעיניים – כלומר, בתוך הנפש. כבר מהשורה הראשונה ברור שמדובר בזיכרון מעומעם, כואב, כזה שמביטים בו ממרחק.
הדוברת מבינה בדיעבד: “אלה לא היו חייך, ולא ממש חיי” – משפט מפתח שאומר לא מדובר רק באהבה שנגמרה, אלא בחיים  “על יד”, לא במלואם. השגרה המתמשכת – “יום ועוד יום ועוד יום” – מדגישה את השחיקה, את היעדר העתיד. גם זיכרון האהבה עצמה טעון סתירה: – “כמעט והתפוצצנו מאהבה קרה” – האם ישנה אהבה ך קרה בטמפרטורה הרגשית. האם הכותבת התכוונה לקשר שנראה מלא מבחוץ אך מרוקן מבפנים? המשפט “אני עוזבת אותך, אותך” נאמר פעמיים, כמו ניסיון לשכנע את עצמה לא פחות מאשר אותו.
יש השלמה עם הפער: אין טעם להסביר- לא תבין לעולם למה הוצאתי אותך מחייאין טעם לשכנע. זו פרידה שמבוססת על ידיעה פנימית, לא על כתב אישום. הניגוד: “מלא במילותיך וריק משתיקותי” מציג נתק: הוא מדבר, מסביר, מנתח; היא שותקת, אוגרת, ובסוף – הולכת. 
“ואיך זה שאת לא בוכה” והתשובה הלא נאמרת: כי הבכי כבר התרחש מזמן, בתוך הקשר עצמו. כשמגיע רגע הפרידה – כבר אין דמעות.
הלחן של קרן פלס בנוי בפשטות מדודה. הקצב "דוחף" את המילים והשירה אל מרכז הבמה. מסיקה מוסיפה ממד דרמטי שהוא כמעט חותם הטבוע בשיר הזה.

“נובמבר” הוא שיר על פרידה בוגרת, כזו שאין בה דרמה חיצונית אבל יש בה אדמה חרוכה. הוא לא עוסק בשאלה מי אשם, אלא בהבנה השקטה שמה שהיה – פשוט כבר לא יכול להמשיך. זהו שיר שמצליח לנסח חוויה אוניברסלית: הרגע שבו מבינים שהאהבה נגמרה הרבה לפני שאמרו את זה בקול.

מירי מסיקה נובמבר

זוכר את נובמבר? עננים עננים בעיני
אלה לא היו חייך, ולא ממש חיי
יום ועוד יום ועוד יום בלעדיך ובלעדי
כבר לא היה לנו לא איך, ולא היה מתי.

זוכר את החדר? בלונים בלונים בתקרה
כמעט והתפוצצנו מאהבה קרה
תראה זה סוף הסרט, כבר לא זוכרת התחלה
אני עוזבת אותך, אותך.

בסוף ימים ארוכים בא הלילה
כמו שהיינו אחד אז עכשיו זה בנפרד
על המיטה מביטה, זה לא אתה.

לא תבין לעולם למה הוצאתי אותך מחיי
מלא במילותיך וריק משתיקותי
אתה אומר היה מושלם וככה סתם
ואיך זה שאת לא בוכה אני הולכת ממך
אני הולכת ממך

מירי מסיקה פייסבוק

share

2 אהבו את זה

share

2 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן