מה שעבר עליו, עלינו, האסון, התסכול, החרדות, התקשורת, הפוליטיקה אחרי השבעה באוקטובר.  לפי מכלוף ובעזרתו של עברי לידר השיר  עולה על מסלול זרם התודעה על פי תפיסתו הסובייקטיבית על מה שארע. הראפ המלודי מוביל את הלך הנפש
צורת הכתיבה הזו אינה בהכרח נרטיבית או לוגית,  על פי תפיסת המחשבה – יש כאן רצף הכי ספונטני. המעבר ממשפט למשפט נעשית בצורה אסוציאטיבית, שאינה ליניארית. חיילים שלא חוזרים, מחשבות על חיים ועל מוות, על אמת ושקר, איך מספרים לילדים. אבל אחרי הזעם מגיע פזמון מרכך ששר עברי לידר – "עוד יבואו ימים את תראי תשמש/ תלמדי לרקוד על השברים".
החיבור בין ראפ לפופ – מצוין. למעשה מכלוף נוגע בשתי הפנים של המציאות בה אנו חיים. הייאוש והתסכול מצד אחד מוגש – בטונים תיאטרליים זועמים, אבל משאת נפש של אות חיים באופק. גם כאן מכלוף  אינו יוצא במצהלות מוזיקליות, אלא נשאר על מסלול קודר, עגום ומדוכדך,  ולמרות המנגינה המינורית המרככת בפזמון – השיר אפוף באווירה נכאים קודרת. יש עוד חיים, אבל נכון לעכשיו אלה לא ממש חיים. השיר בנוי יפהפה ומשר את החוויה והמסר הכי אותנטי.

מכלוף ועברי לידר יש עוד חיים

אלף כדורים וזה לא עוזר/ אלף חיילים, מתי אתה חוזר?
זמן עובר.. מסתבר .. איך עוצרים ת’סטופר?/ אני לא נושם רגיל הראש תקוע באוקטובר.
מחשבות על איך הוא חי/ ואיך הוא מת../ על כל אחיי שלא החשבתי באמת.
העולם הופך למסדרון אחד של תופת/ זה היה שם על הקיר אבל זו לא אותה הכתובת.
אוי…
כל מה שחשבנו לא כזה נכון/ דיבורים על סושי במזרח תיכון/ אין לי חשק,יש לי נשק,יש לי אבן בגרון
כל יום מחדש זה יום הזיכרון
סיפורים תופסים׳תי מכל עבר/ איזה גבר באסה הוא בקבר
העולם יושב ומקטר/ ואם זה העולם שלי אני רוצה עולם אחר
כן
חרדות באות ולא רוצה לצאת/ אין לנו כוחות אין ילדים לתת
טלגרם בבוקר פיצוצים בערב/ עד מתי נמות נחיה כאן על החרב
מסרים קרים תקשורת מסיטה/ מלמדים שקרים באוניברסיטה
לא זוכר כבר מה זה להיות שמח/ האמת כואבת איך היא תנצח

פזמון: עוד יבואו ימים את תראי תשמש/ תלמדי לרקוד על השברים
אנשים ממשיכים ללכת/ בכיוון האור יש עוד חיים

אמא עייפה לא ישנה תקופה/ לך תסביר לילד מה זה חטופה
כמה לב שבור ככה אין תרופה/ כמה שהזוי ככה עוד גופה
מחשבות על איך נרגיש בעוד שנה/ יום אחד גם לי תהיה ילדה קטנה
אספר שאבא פתאום השתנה/ חלמתי על שלום עכשיו אני בן זונה
אם הם יגידו לי ימין ושמאל/ שלאחים שלנו לא נשאר מקום בחול
ורק בשביל הדגל רק בשביל לבן כחול/ אז איך אפשר להישאר האיש של האתמול
אסור לשנוא ,להתפלג, להישאר אדיש/ אני נשבע אפילו לא להידלק בכביש
אני סוגר תחדשות/ אני עוצם עיניים/ אולי אפשר בלי סיוטים לאיזה יום יומיים

והם אומרים/ שייגמר/ נשכח מהר/ אבל הלב/ שהוא כואב/ אז הוא זוכר
אני רוצה להתנחם באמונה/ שכל הדם הציל לנו את המדינה.

עוד יבואו ימים…

עברי לידר פייסבוק