הביא איתו את השמש, הלב שלה רוקד למנגינה שלו, עפים על החיים, שיכורים מאהבה. הכל טוב. נו, מה הפואנטה? מה רצתה להגיד שהכל סבבה באהבה? מצד שני, מי אמר שחייבים לומר משהו מיוחד בכל שיר על אהבה. נוי אייזן אוהבת רק אותו וזהו. נקודה. על הנייר – שרבוט שטחי מלא קלישאות – "לעוף על החיים/ כמו שיכורים מאהבה/ לחיות תרגע כל יום מחדש".
המוסיקה מעניקה לשיר את מה שחסר במילים – משב מרומם רוח. הצליל והטון בפתיח משדרים עצבות מסולסלת לייט, אבל אז אייזן מחליפה הילוך למיד-טמפו פריך, מסלול אמצע נגיש, והעצבות המסוימת נמהלת בשמח. אייזן לא עושה ממעוף האהבה הילולה. שרה באיפוק נעים שירה, כשהלחן והעיבוד מבטיחים כניסה לרשימות השידור ברדיו. אייזן קלילה, מצליחה לעבור מקו העצבות האפרורי למסלול העונג המחניף.
נוי אייזן אוהבת רק אותו בימוי צילום: גיא קאפח
הוא הביא איתו תשמש/ הגיע להאיר לך את הטוב של העולם
ואת פתחת לו את הדלת/ ושוב נכנס אוויר לגוף/ כמו רוח מהים
איך הלב שלך רוקד למנגינה שלו
אמרת שאת/ אוהבת רק אותו/ ולא צריכה עוד שום דבר/ עם צרור של שושנים על הצוואר
לעוף על החיים/ כמו שיכורים מאהבה/ נחייה תרגע כל יום מחדש
ועכשיו הכל שלם לו/ את השקט של הבית את הנשמה/ והלב רק מבקש עוד
כמו הגשם הראשון את מביאה איתך ברכה
איך הלב שלך רוקד למנגינה למנגינה / מנגינה שלו
אמרת שאת/ אוהבת רק אותו/ ולא צריכה עוד שום דבר/ עם צרור של שושנים על הצוואר
לעוף על החיים/ כמו שיכורים מאהבה/ לחיות תרגע כל יום מחדש
כמו תו לא מכוון/ מחפש לו רגע נכון בעולם/ בלי לדעת איך למצוא מנגינה
באת בדיוק בזמן , לשיר לו אותה
