יש שירים שאתה אומר: אסור לגעת בהם. יש להשאירם נטועים בחלקת יוצרם-מבצעם הראשון. קחו את "יפה כלבנה". יופיה, חשבתי-חשתי קיים בלעדית בקולו של אביתר בנאי. נורית גלרון מרוב אהבתה המוצדקת לשיר, חשה אליו משיכה עמוקה ושרה אותו אפילו בלשונו המקורית – מאוהב לאהובה.
הרעיה בשיר השירים מתוארת בשפע דימויים המפארים את יופייה. עיניה יונים. יפה כלבנה. ברה כחמה. אביתר בנאי נשען על הדימויים הללו כדי להודות לאישה כפי שהיא – גם בלי לראות את יופייה החיצוני – זה שקורץ לזרים. שתסיר אודם, שתהיה יחפה, הוא חפץ ביופייה הפנימי, במיוחדותה כ"אחות מקודשת". זוהי ה"יפה כלבנה" מבחינתו. אביתר שר את השיר בקול מלא חמלה ואהבה. הטון עורג-מתכוון, נסוכה בו קדרות מזככת.
נורית גלרון שרה את השיר בדרכה, מצליחה לגעת בליריות של השיר בעיבוד האקוסטי ובנגינת הגיטרה של עומרי אגמון. הקאבר יפה כשלעצמו, במיוחד הטון הנרגש בסיום, שמעניק לשיר נדבך לירי אמוציונאלי מחדש, אבל אין כאן פרשנות שכזו שאעדיף את החדש על פני המקור. אני חוזר איפוא לנחלתו המקורית, בה ניטע ע"י אביתר בנאי. הגרסה של גלרון רק מבליטה את ייחודו הראשוני.
צילום ועריכה: דייב שחר
סופות מתוכי ומחוץ מוטטו את קירות הבית
ואת מתוכי זרמת מפוזרת וחזרת עייפה ושותקת
עוד פעם כשהייתי ילד היית בתוכי נשברת
פעם שלך פעם אחרת על יופייך לזרים מוותרת
לא אבקש דבר/ את לא צריכה להוכיח לי כלום
הורידי אודם שפתייך/ אבק דרכים רחצי מרגלייך
היי לי קרובה וזוכרת היי לי רק לי מיוחדת
היי לי אחות מקודשת היי יחפה מנוחמת
לא אבקש דבר/ את לא צריכה להוכיח לי כלום
הורידי אודם שפתייך/ אבק דרכים רחצי מרגלייך
מי זאת עולה/ יפה כלבנה
