לשמוע את קולה הרוטט של נורית גלרון שר "כשצלצלת רעד קולך" של נתן זך וחנן יובל, שיר שבביצוע טוב עשוי לסחוט דמעות, ורק נורית נדמה לי יכולה. השיר הקצר עוסק בפרידה בין גבר ואישה המתרחשת במהלך שיחת טלפון. העובדה המעניינת בשיר היא שתוכן השיחה המילולי לא נמסר לקורא, כלומר המילים של הדובר והאישה, שכנראה הייתה אהובתו, לא מוזכרות כלל בשיר, ויחד עם זאת השיר מוסר באופן תמציתי וחזק את התהוות הניתוק הכואב בין השניים והרגשות המתלווים אליו. במקום המילים, שנאמרו בשיחה בוחר הדובר להקשיב למסרים שעוברים דרך רעד הקול, דרך הידיעה הפנימית של משמעות הרעד בקול ,ודרך ההבנה על הצורך  של כל אחד בדברי השני.
הרגע שבו שמע  את הרעד בקולה ,אפילו מבלי ששמע עדיין את דבריה, הוא הרגע, שהוא הבין כי משהו ביניהם "מת", ושהוא "אבל בגללה". רעד הקול סיפר באופן חד יותר מכל המילים, שהקשר ביניהם הסתיים והדובר חש אבלות ועצב בגלל הפרידה. הרעד בקולה כבר הסגיר את כל רגשותיה:" ולא היה לי צורך לשמוע את דברך/ כי כשצלצלת רעד קולך". יותר ממילים – הרעד הוא המסר היחיד עבורו. יותר מכל מדגיש השיר את ההבנה העמוקה והכואבת של הדובר לגבי סופה של האהבה, שכמוהו כמוות, והרעד בקול מבטא את הסוף באופן מוחלט, ששום מילים אינן יכולות לטשטש ולרכך.
הבית האחרון מדגיש  שוב את הוודאות הכואבת, כאשר רגש האהבה מתערער "והקול רועד" האהובה משולה למי שיצאה בבת אחת מחייו – "היא איננה". אפילו מבלי שנאמרה מילה על  גורל היחסים ביניהם, התמונה מתבהרת באופן מוחלט דרך הרעד בקול יותר מאשר דרך הדברים והמילים, הרעד הבוקע ממקום פנימי אינו נשלט, הוא גופני וממשי.
לחנו של חנן יובל הוא דוגמא לקורלציה מופתית בין טקסט (שלא נכתב להלחנה) למוסיקה. הלחן הנוגה נותן להרגיש בדיוק את הסיטואציה הזו של ההקשבה העגומה, ומבבטא את תחושת הפרידה הקשה והכואבת.
נורית גלרון שרה מנקודת מבטו של גבר בעצבות תהומית. חנן יובל שהלחין, הקליט את השיר ב-1976, בעיבוד משה לוי לתקליט שמעולם לא יצא לאור. בהקלטה ליוותה אותו נורית גלרון. לימים הקליטה נורית תקליט שלם משירי נתן זך – "שירים באמצע הלילה", ובו נכלל גם השיר הזה. חנן ליווה אותה בגיטרה. הגרסה הזו היא שחשפה את השיר וזכתה להצלחה גדולה. חנן שב להקליט את השיר לאלבום "כשהיונים חוזרות" – לחנים שמסר לזמרים שונים.
ובענין הזה (זמרים שונים) אסף ארליך לקח לעצמו אתגר לבצע גרסה לשיר במסגרת פרויקט "עבודה עברית – שישים שנות יצירה" . ארליך: "יש משהו בלחנים של חנן יובל, שמסמן את שיא הישראליות – מלודיות מרגשות שנותנות תחושה שהן תמיד היו פה".

כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאני אבל בגללך
ולא היה לי צורך לשמוע את דברך
כי כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאני אבל בגללי
ולא היה לך צורך לשמוע את קולי
כי כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאת כבר אינך.