רועי פרייליך ממשיך לעצב אמנות רוק ביזארית, שכולה הוא, מהמילים, דרך המוסיקה ועד הקליפ. "נערות ריינס" מבחינה זו היא אמצעי. הרעיון הפעם עלה לו בחלום, אבל מוחו הקודח לוקח אותו למקומות מעורפלים. לפי "החוקים של המשחק" הוא נמצא בפקק. פקק הוא כיום חלק בלתי נפרד מחיינו. מאלץ אותו "ללכת על חבל דק בחושך" ומצריך חולץ פקקים. הפניה היא למישהי שהוא מצפה ממנה לשחרור, לעשות מה בראש.
פרייליך הוא משורר שמנתב עצמו למקומות לא צפויים. מעטפת הרוק שהוא מתעטף בה מסייעת לו להפוך את השירה להצגה דרמטית המתכתבת עם סגנון השירה המוחצן-פומפוזי שלו. הפעם הוא יצר מבנה מלודי להפליא של בית ופזמון, וגם מי ששואלים למה התכוון המשורר, יכולים להצטרף.
הניסיון של "נערות ריינס" להיות רוק אינדי ייחודי נשמע משב רוח רענן, למעשה בריזה כייפית שעשויה להפוך לרוח סערה באלבום הקרוב.
רועי פרייליך (שירה וגיטרה), גיא גולדשטיין (בס וקולות) שלומי מנצור (גיטרות), שקד קליין (תופים)
נערות ריינס חולץ פקקים צילום: גל דרן בימוי: נערות ריינס
הַיּוֹם אֲנִי רוֹצָה לִישֹׁן/ לְלַקֵּט מִלִּים מֵהַלָּשׁוֹן שֶׁלְּךָ
לְתַבֵּל בְּלַחַשׁ רַעֲיוֹן/ שֶׁעָלָה לִי פַּעַם בַּחֲלוֹם נִשְׁכַּח
כֵּן, אֲנִי יָכוֹל לְהִתְחַכֵּם/ לְהִתְעַרְפֵּל בְּמִתְכַּוֵּן
וּבְכָךְ הָעִנְיָן יִסְתַּכֵּם .
פְּקָק, אֵלֶּה הַחֻקִּים שֶׁל הַמִּשְׂחָק/ לְהַלֵּךְ מֵעַל עַל חֶבֶל דַּק בַּחֹשֶׁךְ
הָיִיתִי קוֹפֵץ בְּלֵיל זִקּוּקִים/ רַק תְּנִי לִי חוֹלֵץ פְּקָקִים
לְגַלְגֵּל מִלִּים עַל הַלָּשׁוֹן שֶׁלְּךָ/ לְבַזְבֵּז בְּיַחַד זְמַן מָתוֹק
שֶׁנַּמְשִׁיךְ לִרְשֹׁם, בְּלִי לְשַׁלֵּם נִבְרַח.
כֵּן, דְּבָרִים זוֹלִים עוֹלִים מָלֵא/ אַתְּ יְכוֹלָה לְהִסְתַּלֵּק/ עִם הָאוֹר הַיָּחִיד שֶׁדּוֹלֵק.
פְּקָק, אֵלֶּה הַחֻקִּים שֶׁל הַמִּשְׂחָק/ לְהַלֵּךְ מֵעַל עַל חֶבֶל דַּק בַּחֹשֶׁךְ
הָיִיתִי קוֹפֵץ בְּלֵיל זִקּוּקִים/ רַק תְּנִי לִי חוֹלֵץ פְּקָקִים
