אין שלמות בחיים. במשאת הנפש שנקראת אהבה – מתגלים סדקים, וכשמדובר בנפש – רמת הפגיעות מגיעה עד משברים בלתי נמנעים. גם כך ימשיכו לחפש אותה כי היא מושא של תשוקה בלתי נלאית. סגיב כהן מעמת את עצמו מולה בכניעה גדולה: "ואני מי אני מה אני/ מבטל גם את עצמי בשבילה/ כבר שנים חיה בי מתה בי מנתבת את דרכי באפלה".
המוסיקה – תוגת התחושה. כהן מתמסר לקול הפנימי ממנו עולים ערגה וצער. החיבור ביניהם הוא בצלילים החפים מאלקטרוניקה, במנגינה הנוגה, בטון הרגיש והנרגש שמגיע ממקום שמתחת למיתרים ומטפס לגבהים רגשיים שאינם משקרים. העיבוד פונקציונאלי להפליא כולל שירת מקהלה וצליל סקסופון שנשזר (יקיר ששון) שנשזר בתזמון הנכון. "מי אני", שואל סגיב כהן, והשיר הזה נותן את התשובה.
סגיב כהן מי אני
מחפשים אותך שנים/ בספרים ובשירים/ ועשו ממך כותרת/ לסמם בך המונים
האם את שם בכלל? בכלל…
ברחובות ובבתים/ נסדקים בך חריצים/ שדרכם מסתננים גם/ הספקות והפחדים
האם את שם בכלל? בכלל…
ואני מי אני מה אני/ מבטל גם את עצמי בשבילה/ כבר שנים חיה בי מתה בי
מנתבת את דרכי באפלה
גאונים בשמך נוטשים/ חלומות והישגים/ מבקשים אולי למצוא בך/ מעצור למחוגים
האם את שם בכלל? בכלל, בכלל…
ואני מי אני מה אני/ מבטל גם את עצמי בשבילה/ כבר שנים חיה בי מתה בי
מנתבת את דרכי באפלה








