ימי קורונה, מדינה באבטלה, האדמה רועדת כלכלית, ובחלקת הז'אנר הנקרא "מזרחי" – כתמול שלשום. עוד שיר מסולסל בטון מתבכיין על געגועים לאהובה רחוקה, "חזקה ממנו" (יענו, היא הגבר?) שעושה מה-בראש, כשבראש שלו עוברים "סרטים רעים", חרדה, קנאה. הרגש משתלט על השכל. אמנם יש לו "לב חכם" (לב שקורא טוב?) אבל לא קונה את "תחרטות" שלה (קשקושים, שקרים, שטויות?) עד כדי כך ש"חסם" וביטל את החסימה. (טלפון, אינטרנט?)
הקיצר, עדן חסון מבקש מאיתנו להזדהות עם מר ליבו הדואב, עם קינת אהבתו המוטרפת.
בקליפ הוא נראה תחילה  בתוך כורסת סלון מעוות גוף בתנועות מוזרות, ואז יוצא לריקוד מסוער על רחבת מועדון עשנה. קצב איטי שהופך מהיר – שמכתיב תסריט מפוקפק והצגה מופרכת.
עדן חסון מיטיב להכיר את צרכיו השיווקיים וצרכי הקהל יותר מכותב שורות אלו. בגדול, לא הצלחתי להשתתף בצערו. לא רק שהוא אינו יוצא אל מחוץ לקופסה, אלא הוא ממשיך לשכפל עצמו על אותו תדר תמאטי ומוסיקלי, שאותי משאיר קר. אם אתה יוצר כל כך מוכשר כפי שהתקשורת מדווחת – תתקדם. השיר הזה הוא דשדוש.

תסריט: עדן חסון בימוי: דור אוחיון.

זהו רבע שעה של שיגעון/ מתהפך לי במיטה הלילה אין מצב לישון.
אז יצאתי מהחדר לסלון/ ושיגעון ושיגעון, שיגעון.
את נמצאת עכשיו כמה שעות ממני/ וסרטים, רק סרטים רעים אוכל בראש
מעצבן את חזקה יותר ממני/ לא דיברנו כבר יומיים, זה מרגיש לי כמו שלוש.
אנלא מוצא תשקט קר לי/ כל השמיכות לקחת איתך.
אני אוהב אותך ולא אכפת לי/ תביני רע לי, שאנלא איתך
זה רק רבע שעה של שגעון/ שתה כוס מים תרגע ואז תחזור מהר לישון.
עוד עשן עוד מבט מהחלון/ קצת הגיון קצת הגיון קצת הגיון.
יש לי לב חכם הוא לא קונה תחרטות/ אף אחת לא עושה לי טוב יותר ממך
אז ביטלתי אחרי שחסמתי/ והסתכלתי על מה שהפסדתי
נגעתי נסעתי ושלחתי לך ש