קול הנשמה של עמיר בניון מסלסל את הדינמיקה בין השלם לחלקי. הוא משתמש בירח כמטפורה למשהו שקיים ומשתנה על בסיס קבוע בדגש על הקבוע. פעם הוא למטה, אבל ללא ספק יעלה וישתקם אחרי השבר. הירח מקבל את האור מהשמש. הוא אינו מקור האור עצמו ("אורו חמקמק"). הוא והירח יודעים שהכל יחסי מול "הצדק" השלם – רמיזה ולאמונה, זה מה שמחזיק אותו ונותן לו תקווה – זה האור שעל פני המים.
השת"פ בין ריטה לבניון מפתיע. במיוחד בכל מה שקשור לטקסט הלא פשוט והלא מצופה ממנה.
אין ספק שבניון איתגר לא רק את עצמו אלא את המאזין בשיר ההגותי הזה. המוסיקה והטונים כמו גם העיבוד מעצימים אותו כמו שהם העצימו שירים אחרים שלו
עמיר בניון הירח הזה
הירח הזה מזכיר לי אותי/ לא יציב ולא החלטי/ מתמעט ונחנק/ מתמלא מחוזק
כמוני מהיר ואיטי/ הירח הזה מזכיר לי אותי
הירח הזה משקיף עליי/ ואני מביט בו משום מרחק/ ורואה את עצמי שקוף כל כך
באורו החמקמק/ אני מביט בו משום מרחק
אל מה ששתק ומה שצעק/ ומה שהושפל אפיים
והצדק שלם/ ובסוף הדברים/ צף כמו אור על פני המים
ושנינו יודעים שהפעם/ יכולתי להתרסק/ אל האמתי או אל המדומיין
אל כל מה שלא צודק/ יכולתי להתרסק
אל מה ששתק ומה שצעק/ ומה שהושפל אפיים
והצדק שלם/ ובסוף הדברים/ צף כמו אור על פני המים
