צליל כינור מסולסל מעטר את פתיחת שיר החזרה המצופה הביתה. עמיר בניון שר את החוויה בערגה גדולה – בעיני המתבונן, באוזניו, בתחושותיו. הציפיה מפרה את הדמיון ומתורגמת להתרחשויות למפרע. התחושה היא של כמיהה גדולה הנוגעת בתפילה שקולה מגיע ממקומות עמוקים שמתחת למיתרי הקול. הצלילים, המראות, הקולות ממחישים את המאוויים, וגם הסביבה מצטרפת – צלצול המפתח והשעונים, שלגים שמפשירים. משאלת החזרה הופכת חוויה טוטאלית.
עמיר בניון נמצא בתוך ובין השורות מצליח "לשרטט" את קווי המתאר של חווית השיבה הביתה בתעצומות שירתו המחברות תוגה ותקווה.
עמיר בניון כשתחזור צילום: אדוה דדון
כשתחזור, קול צעדיך יחזור/ יעלה מכל עבר, השמועה תתפשט
מחדר לחדר, לחישות נדהמות/ מכל הקומות, עשרים ושלוש מדרגות,
יתגלגל אז ההד: הוא חזר, הוא בסדר.
כשתחזור, צלצול המפתח בחושך/ ומתחת לדלת – חוט דק של אור,
מרחקים שעברת, הדרך, הזמן/ רגליך דורכות על מרבד המפתן,
הנה סוף סוף זה קרה, זה אתה/ הנה חזרת, ועכשיו אתה שוב כאן.
כשתחזור, צלצול המפתח בחושך/ אז תיכנס אל הבית ותדליק את האור,
המראה בכניסה, יעבור בה מין רעד/ היא תכיר את העורף, את גב מעילך,
ואז הצדודית ומלוא הפנים/ הטובות, הגלויות שלך.
שעונים יחזרו לתקתק כשתחזור/יפקחו חלונות, ידלקו מנורות,
חום תנורים, ריחות של כביסה/ וכל הימים וכל הלילות שחיכינו לך,
שלגים אז יפשירו אי-שם, כשתחזור/ נוף קרחונים, טבעות של כפור.
הנה סוף סוף זה קרה, זה אתה,/ הנה חזרת ועכשיו אתה שוב כאן
